"מלכה אולי תסבירי לי בתכל'ס מה זה הצ'אקרות האלה שאת מדברת עליהן?" שאלה אותי חברה לפני מספר שנים.
כשראיתי לראשונה חסמים אנרגטיים אצל מטופלים שלי, הייתי מוקסמת. לא מעצם הראייה, אלא מההבנה כיצד זה יכול לשרת את תהליכי הריפוי שאני מנחה. אז קראתי, חקרתי, השוויתי וניסיתי. ואז הצלחתי גם להסביר.
אחת ממשימות חיי החשובות ביותר, היא לחבר בין רוח וחומר, לחבר ולתווך בין עולמות. התפיסה שעולם הרוח שייך ל"רוחניים" ושעולם החומר שייך לאנשים "חומרניים" מעוררת בי מה שאני מכנה "התנגדות בריאה" וזו מעוררת אותי לפעול על מנת לגשר בין הקטבים.
אנרגיית החיים – מה מקורה?
אני מניחה שקיימת הסכמה בסיסית אחת שיכולה לחבר בין כולנו, בני האדם, והיא שבכולנו זורמת איזושהי אנרגיית חיים. אותה אנרגיה שבלעדיה גופנו הופך לעפר ואפר. מהו מקורה? מאין היא מגיעה?
במאמר זה ברצוני להתייחס למקורות הפיזיים של אנרגיה זו, ולהניח לרגע בצד אמונות כאלה ואחרות על מקור החיים.
עובדה נוספת שיכולה לחבר בינינו, היא שמקור האנרגיה העיקרי של הפלנטה שלנו הוא השמש; בלעדיה אין חיים על פני האדמה. כאשר מתקיים הצרוף של שמש גלויה ומצידה האחר טיפות מים כדוריות בקירוב, אנו עדים לתופעה האופטית הנקראת קשת בענן, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור השמש. הקשת מורכבת מצבעי הספקטרום, המסודרים לפי אורך הגל שלהם. 
תופעת הקשת בענן, חושפת אותנו למגוון תדרים, שלל סוגי האנרגיה הנראית, המתבטאים בפלנטה שלנו. החל מגלים ארוכים שצבעם אדום ועד לגלים קצרים בצבע סגול. לכל צבע, לכל תדר, השפעות ייחודיות על חיינו.
גופנו ניזון מאנרגיית השמש כספק האנרגיה העיקרי לחיים. אולם, כיצד הוא מנצל ומנתב אנרגיה זו?
מודלים שונים הלקוחים מדתות שונות, מתארים את התפקוד האנרגטי של גוף האדם. שלושה מודלים העיקריים הם:
- המודל הסיני המתייחס לצ'י כאנרגיית חיים הזורמת בערוצי אנרגיה הנקראים מרידיאנים.
- המודל היוגי המתייחס לפראנה כאנרגיית חיים העולה במסלול הקונדוליני במקביל לעמוד השדרה לאורך שבעה מרכזים עיקריים. האנרגיה של כל שבעה המרכזים הללו יוצרת את ההילה.
- לפי המודל הקבלי, האנרגיה האלוהית מיוצגת בגוף האדם בעשר ספירות המתארות את עשר התכונות של האופי האלוהי (לקריאה נוספת: http://www.academics.co.il/Articles/Article9164.aspx).
תרומתו של המדען סמיון קיריליאן להבנת המודל היוגי של מערכת הצ'אקרות
מבין שלושת המודלים הללו, המודל היוגי, המתאר שבעה מרכזי אנרגיה עיקריים, זכה להכרה רחבה יותר בתודעה הציבורית בעקבות תגליתו של החשמלאי הרוסי סמיון קיריליאן, (Semyon Davidovich Kirlian ) בשנת 1939. קירליאן גילה שאם מניחים על לוח צילום גוף החשוף לשדה חשמלי חזק, נוצרת על לוח הצילום תמונה של הגוף עם הילה סביבו. השיטה נוסתה על עלים, צמחים, מטבעות ואיברי גוף, וכל אלו הותירו תמונה עם הילה על לוח הצילום.
סימיון קירליאן בעצמו היה הראשון שטען כי הילה זו מעידה על קיומו של "כוח החיים" העוטף את כל היצורים החיים. גילויו של קיריליאן זכה לתשומת לב מחודשת, עם התעוררות העידן החדש (New Age) המתאפיין בגישות אקלקטיות לחקירה רוחנית ולאורח חיים אלטרנטיבי, עם דגש על החיבור שבין גוף, נפש ורוח. שיתוף פעולה בין מדענים, חוקרים מתחום הפסיכולוגיה ואנשי רוח, הוביל לפיתוח מערכת טכנולוגית המצלמת את ההילה. המערכת מודדת נתונים שונים מכף היד כגון: חום, מוליכות חשמלית, זיעה, דופק, פעילות חשמלית של העור, אנרגיה אלקטרו מגנטית ועוד. נתונים אלה מעובדים על-ידי המחשב ומתורגמים לצבעים המופיעים על גבי המסך בזמן אמיתי. המערכת עושה שימוש בטכנולוגיה עכשווית שיסודותיה בעקרונות הביו פידבק, ומפענחת את התוצאות על-פי תורת פסיכולוגיית הצבע של הפסיכיאטר השוויצרי מקס לושר (Max Luscher). 
המערכת פותחה בשיתוף פעולה עם עשרות מטפלים אלטרנטיביים ורואי הילות אנושיים. למעשה, זה שיתוף פעולה ראשון בין המדע למיסטיקה. עם פיתוח מערכת צילום ההילה, נתגלה שהצבעים המופיעים בהילה האנושית, הם בדיוק אותם שבעה צבעי הקשת המתארים את הצ'אקרות לפי התפיסה היוגית. צילום ההילה מגלה שיש הבדל בין תבנית האור הנפלט מאדם בריא, לבין זה הנפלט מאדם חולה. ממצא זה התקשר לגילוי שההילה של אדם משתנה בהתאם למצב בריאותו. התבוננות מעמיקה העלתה, כי מחלה מראה את ביטויה בהילה, לפני שמתגלים התסמינים הפיזיים שלה. הפרעה בריאותית מתגלית בהילה ככתמים כהים או מנומרים בתוך השדה הצבעוני של ההילה. עם התפרצות המחלה מתגבר ביטויה בהילה, הוא דועך לאחר ההבראה ומותיר רישום תמידי בשדה ההילה, מעין צלקת. עבור מטפלים הוליסטיים, גילויים אלו מהווים אשרור וחיזוק למודל היוגי של מערכת הצ'קרות, המבטאות יחד את המצב הפיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני של האדם.
הצ'אקרות (גלגל אנרגיה בסנסקריט), הן גופים אנרגטיים, המתפקדים כשנאי שתפקידו להמיר אנרגיה יקומית (מן השמש בעיקר) לגוף הפיזי. כיצד?
צ'אקרה אם כן, היא תחנה של ריכוז אנרגיה, הממירה את אנרגיית החיים שהגוף מקבל, אל הגוף הפיזי, והיא עושה זאת באמצעות הבלוטות ההורמונליות.
כל צ'אקרה מחוברת לבלוטה אחת או יותר, המפרישה חומרים כימיים המפעילים שרשרת של תגובות בגוף. . הווה אומר: הבלוטה "מתרגמת" את האנרגיה המופשטת שהצ'אקרה שולחת לשפת החומר.
לכל צ'אקרה יש תדר (צבע) משלה והיא אחראית על תפקודים ייחודיים, הן בממד הפיזי והן בממדים הרגשיים, המנטאליים והרוחניים.
חשוב שכל הצ'אקרות יספקו אנרגיה באופן מותאם ושכמות האנרגיה שהאדם מקבל מכל אחת מהן תהיה פחות או יותר זהה.
חוסר איזון בפעילות הצ'אקרות יוצר חוסר איזון פיזי, נפשי או רוחני.
במאמרים הבאים ארחיב על תפקודה של כל צ'אקרה בנפרד ועל ההשלכות של האיזון או חוסר האיזון ביניהן על האדם.
המאמר הבא: צ'קרת הבסיס/השורש
