ריפוי ושינוי – סיפור אישי

אל החיבור העמוק אל עצמי, אל החיים, אל עולמות הרוח ולמהות הריפוי הגעתי דרך מסע אישי שלי בתהליך הבראה. כמו רבים אחרים, המשתיקים את קולות לבם עד שהגוף לא יכול יותר לשאת את הפער בין העולם שבפנים לעולם שאנו מראים כלפי חוץ.

מעולם לא חשבתי שאכתוב את סיפור ההבראה שלי על גבי מדיה חשופה כזאת, ודאי לא לפרטי פרטים. תמיד הייתה לי רתיעה מחשיפה גדולה מחד ומצד שני גם חשש ליצור תחושת אשליה ותקוות שווא.  אולם משיחות עם מטופלים וחברים, אני מבינה שיש בסיפור ממד של השראה וגם פרספקטיבה אחרת על החיים, מעבר לחומר. 

מלכה תמונת פנים

אז הרי הסיפור לפניכם…

יום בהיר אחד של קיץ 2007, נתקפתי כאבים עזים בבטן התחתונה. בדיקה דחופה אצל גניקולוג גילתה בבטני ציסטה בגודל ביצה גדולה.

אושפזתי בדחיפות בבי"ח לבדיקות וטיפול. תוכנה ומיקומה המדויק של הציסטה לא היו ברורים, ובבדיקות הדם הופיעו סמנים של סרטן השחלה ברמות גבוהות ביותר. מכיוון שסמנים אלו יכולים להופיע גם בתהליך דלקתי, קיבלתי מינון גבוה ביותר של אנטיביוטיקה דרך הוריד, כאשר מידי יומיים-שלושה אני חוזרת על הבדיקות.
אחותי, שדאגתה לבריאותי הלכה וגברה, קישרה ביני לבין מתקשרת מן המרכז, שנודעה ביכולתה לשלוח ריפוי ממרחק. עד אז לא העליתי על דעתי שאיעזר במתקשרת. אני, שבאתי מעולם של מחקר, מן הפיזיותרפיה, המתבססת על טיפול מבוסס מחקר בלבד. שוחחתי עמה בטלפון שיחה ארוכה ומחזקת ונתתי לה אישור לשלוח אלי אנרגיה של ריפוי. בנוסף, העבירה אלי האישה הקסומה הזו מסר ברור:
עליי לבחור בחיים ולעבור מסע של הבראה, שבמהלכו אסכים לקבל עליי את הייעוד האמיתי שלי – הדרכה רוחנית.
תחילת המסע, כך אמרה לי, הוא לשבת ולכתוב את סיפור חיי מתוך התבוננות. לברר עם עצמי את המקומות שבהם התעלמתי מסימנים ומרמזים שנשלחו אלי "מלמעלה"; המצבים שבהם עשיתי בחירות שגויות; אנשים שעליי לסלוח להם; ובעיקר – ללמוד לסלוח לעצמי.

בתוך מציאות של אשפוז בבית חולים, כאשר אני מחוברת לאינפוזיה של אנטיביוטיקה, רעיון כזה נשמע הזוי ביותר. מכיוון שלא ידעתי אז דרך אחרת, ומאחר שחרדת המוות האפילה על כל דבר אחר, המשכתי לקבל את הטיפול הקונבנציונאלי ובמקביל ביצעתי את הנחיותיה של המתקשרת.
לאחר שמונה ימי אשפוז ללא תזוזה במצבי ועם החמרה בבדיקות וירידה דרסטית בכוחות החיים שלי, הוחלט לשחרר אותי לביתי לשבוע מנוחה, בתקווה לשינוי ספונטאני כלשהו.

בליבי ידעתי שאני לא רוצה לחזור לבית החולים. ניצלתי את שבוע המנוחה לקבלת חוות דעת רפואית נוספת, שהעלתה ממצאים דומים. לאחר שבבדיקת לפרוסקופיה נצפה כי הציסטה אינה על השחלה אלא מאחורי הרחם, המליץ הרופא על פתיחת בטן מלאה לצורך הוצאת הציסטה, אם לא יחול שיפור תוך שבוע (לא ניתן היה לבצע ביופסיה, היות שתוכן הציסטה לא היה ברור והיה חשש שההתערבות תפזר אותו בחלל הבטן).

ביתבשלב זה גמלה החלטה בלבי: אני חוזרת הביתה לעבור עם עצמי מסע של ריפוי. ריפוי שהוא אקטיבי, לא תרופת פלא, לא "זבנג וגמרנו". ריפוי שאני אחראית לו, לטוב ולרע.
לא ידעתי איך, אבל היה ברור לי שמעכשיו אני זו שמקבלת החלטות על חיי, ולא הרופאים. היה לי שבוע עד בדיקת הביקורת הבאה והייתי נחושה לשנות את הממצאים. נסעתי הביתה, ביקשתי מבן זוגי וילדיי שיתנו לי שקט וזמן לעצמי. שכבתי במיטה וביקשתי עזרה והדרכה. לא ידעתי אל מי אני מפנה את בקשתי, אך ידעתי שאם בחירתי בחיים נכונה ואמתית, ההדרכה תגיע.
במקביל, התחלתי לכתוב את סיפור חיי תוך שאני מתבוננת עליהם מבחוץ וממרחק, רואה את השגיאות וסולחת לעצמי. בתהליך הכתיבה יש משהו מנקה, מזכך, משהו המשרה תחושה של הסרת מועקה.

מותשת שכבתי במיטה ושלוש פעמים ביום עשיתי ניסיון לתקשר עם הלא נודע. לא חלף זמן רב וההדרכה הגיעה. התוודעתי אל ההדרכה הרוחנית שלי. באותו הרגע חשבתי שבאו לקחת אותי לעולם אחר. "הנה מלאך המוות" אמרתי לעצמי…דמות גברית גדולה עטופה בגלימה בצבע בורדו כהה, עם מבט טוב בעיניים. ואז שמעתי קול שאמר לי שעדיין לא בחרתי בחיים ועליי לבחור האם פניי להמשך החיים או לסיומם. חשתי טלטלה בגופי, ממש כאילו מישהו מנענע אותי חזק. עד לרגע זה לא חוויתי מעולם חוויה מטלטלת שכזאת. מנקודה זו השתנו חיי. בהדרגה, אבל עם כיוון ברור. one way ticket
כרטיס בכוון אחד, במובן שאינני מתכחשת יותר לעולם הרוח, גם אם אינני מבינה אותו על כל רבדיו. אינני מתכחשת לסימנים שבדרך.

קיבלתי החלטה לבחור בחיים. באופן אינטואיטיבי, עם התנסות קצרה קודמת בהדרכת קרובת משפחה, עשיתי עם עצמי תהליך של דמיון מודרך שלוש פעמים ביום, במטרה לספוג את הציסטה ולכווצה, תוך שאני פונה להדרכה הרוחנית שלי ואל כוחות הריפוי האוניברסליים בבקשה לעזרה (לא ידעתי בדיוק מהם, אך בתוך-תוכי ידעתי שהם קיימים). באופן מופלא, התנסיתי בתחושות גופניות ממשיות בכל פעם שהעזרה הגיעה, שנעשה ריפוי.

כעבור שבוע חזרתי אל הגניקולוג שלי לביקורת. הוא התבונן שוב ושוב במכשיר האולטרה סאונד ולבסוף אמר: "אני לא יודע מה עשית. הציסטה איננה. הכל נספג. את כנראה אדם עם הרבה מודעות עצמית. עלייך לחזור על בדיקות הדם בעוד חודש לוודא שגם סמני הסרטן נעלמים".

יצאתי מן הקליניקה עם בן-זוגי בתחושת הקלה גדולה. הרגשתי שזכיתי בחיי מחדש. הייתי עדיין תשושה, הן מכמויות האנטיביוטיקה שקיבלתי בבית החולים, הן מהירידה הדרסטית במשקל וכמובן מן המתח הנפשי העצום. הבנתי שקרה לי דבר גדול שאני לא ממש מבינה.

נתתי לעצמי חודש של התחזקות. חזרתי על בדיקות הדם שהפעם היו תקינות אבל הבנתי שרק ניתנה לי ארכה מלמעלה כדי שאעשה שינוי בחיי.

באופן מקרי (היום אני יודעת שאין מקרים…) הגעתי לחגית קרצו, מרפאה רוחנית המשלבת דמיון מודרך ותקשור. זכורות לי היטב המילים שהשתמשתי בהן כדי לתאר לחגית את תחושתי: "אני מרגישה שהתודעה שלי נמצאת בתוך כלא שקירותיו הן חרדה" .בעזרת חגית עברתי תהליך בו הבנתי מה קרה לי, היכן ומתי התחיל השיבוש ואיך לתקנו. למדתי להטמיע בתוכי את תהליך הריפוי.

כעבור כחודשיים נזכרתי שוב באותם דפים בהם כתבתי את סיפור החיים שלי, את הבחירות שלא היטיבו אתי. את הסליחות. ראיתי שכל הבחירות שזיהיתי כשגויות, היו קשורות בדרך זו או אחרת למיניות. מסרים מעוותים שהפנמתי מבית, בחירות שלא היו קשובות לרצון הלב בכל הקשור ב"מה/איך/מתי/כמה" , בחירות הקשורות באמצעי מניעה ועוד ועוד.
בחירות שעשיתי ולא השכלתי להבין בזמן את משמעותן, משאות עודפים שנשאתי, אם כ"מתנה" שעברה בתורשה, או בדרך בה התחנכתי, טראומות מן העבר הקרוב והרחוק. למדתי לעשות תיקון הן ברמה הפיזית, הרגשית הרוחנית והאנרגטית.
ראיתי את המרחק בין הידע האינטואיטיבי המיני-רוחני הקיים בתוכי לבין מה שאני מיישמת בחיי האישיים.

ברמה האוניברסלית, ראיתי את השיבוש הכואב בתפיסה של האנרגיה המינית בעולם.

אם לחזור לסיפור שלי….בתום התהליך, קיבלתי עלי את הזכות והחובה גם יחד, לעזור עם הידע שיש לי ועם יכולותיי לאנשים נוספים.
הטיפול באנשים לא היה תחום חדש עבורי. משנת 1991 אני פיזיותרפיסטית, התעמקתי והתמחיתי בתחום הפיזיותרפיה ההתפתחותית, אני מדריכה קלינית ומנחת קבוצות.

את הפוסט הזה כתבתי בשנת 2008. היום אנו בקיץ 2017. הרבה מים עברו בנהר מאז.
את סיפור הבראה המלא, את השינויים בתקשורת זוגית ואת הדרך שבה הצלחתי ליצור גשר ביני לבין רמי האיש שאתי כתבתי בספר – האמת העירומה של האהבה.
העמקנו את הכנות ואת האמת הפנימית שאנו יכולים לומר זה לזו והחלטנו לאפשר לעצמינו לאהוב עוד. בחרנו ללמד את ליבנו לשחרר את הפחד מן הנטישה שסוגר את דלתות הלב בפני עצמינו קודם כל.

הרבה מים עברו בנהר

היום אני מבינה שתהליך הריפוי של חוליי הפלנטה הזאת מתחילים בריפוי הקשר הראשוני של האדם עם עצמו, עם גופו ומיניותו. דרך שבה בני אדם מתקשרים באמצעות המין, מכילה בתוכה את כל הרבדים של הקיום בכלל ושל הקיום האנושי בפרט, הייחודי לאדם ביכולת התודעה שלו לברוא את מציאותו. במין יש חיים (גוף) רגשות, מחשבות והעיקר – רוח. את העובדה הזאת, שמין היא דרך לתקשורת רוחנית, רוב האנושות לצערי לא מכירה או מדחיקה.
מדוע מדחיקה? משום שהדחקת היכולת הרוחנית של המין מאפשרת לבני האדם להמשיך לייצר עוד ועוד מלחמות, לייצר עוד ועוד אשליה של נפרדות, עוד ועוד מאבקי שליטה. אלה מרים שעוברים אל ילדינו הצעירים דרך הפורנוגרפיה שהם נחשפים אליה כבר בגיל צעיר.

מתוך התובנות האלה, מתוך הבנה שרק אם נחבור אל המיניות העמוקה שלנו במטרה ליצור על הפלנטה הזאת אבולוציה אנושית המתבססת על שיתוף במקום על שליטה, יצרתי את הקורס לגעת בעונג.

בהקשר לזוגיות, ההבנה העיקרית שלי היום היא שזוגיות היא ברית נשמתית בין שתי נשמות בגוף, שמעבר לרומנטיקה, מטרתה להיות המורה של ההתפתחות שלנו. ההבנה הזאת יצרה באופן קסום חיבור ביני לבין חברי אשיה אגסי, יחד יצרנו סדנה לזוגות – אמנות האינטימיות הזוגית – שמטרתה להעמיק ולדייק את הברית הזוגית.

לנו הנשים תפקיד חשוב בשחרור תודעת הקורבן שנחקקה במשך אלפי שנות דיכוי, על מנת לאפשר לתודעת חופש להיות נוכחת. לגברים תפקיד חשוב בשחרור תודעת המקרבן.
לנו יחד, נשים וגברים, האחריות ליצור כאן תרבות של  שיתוף.
אחריות לא קטנה…
בואו נצעד יחד….

באהבה
מלכה

 

2 תגובות על “ריפוי ושינוי – סיפור אישי

  1. שלום מלכה,
    קראתי את סיפורך בשקיקה! כל כך מופלא בעיני שהגוף שלנו מסוגל לרפא את עצמו, צריך רק לדעת איך…
    אני בת 37 + 2, נשואה באושר ומאוד כמהה לילד נוסף או יותר. אבל לפני כארבע שנים התגלתה ברחמי מיומה שהלכה וגדלה, עד שתופסת את רוב חלל הרחם. המלצת הרופאים – כריתת הרחם… אני מתנגדת בכל תוקף וטופלתי במהלך השנים באמצעות רפואה אלטרנטיבית כמו דיקור, צמחים, הומאופטיה, דמיון מודרך, טבעונות, חשיבה חיובית וכו' אבל לצערי שום דבר לא עזר. אני מאוכזבת מעצמי שאינני מסוגלת להביא את עצמי לכדי ריפוי, כי אני כל כך מאמינה בזה, אבל לי זה לא קורה ולא מצליח, אולי בגלל שתמיד החששות והספקות מערערים לי את האמונה בהצלחת הריפוי בעצמי. אני מאוד מאוד רוצה להצליח להעלים את המיומה ולהימנע מניתוח כריתת הרחם. אשמח לקבל תגובתך, על מה את ממליצה לשים דגש, ועל מה כדאי להתמיד יום יום (דמיון מודרך לבדו, לא מספיק טוב בשביל לגרום לריפוי מלא, ואולי בגלל שאני רואה בזה כמטלה).
    המשיכי לעורר השראה!
    תודה,
    אודליה.

    1. אודליה יקרה
      קודם כל תודה ששיתפת את סיפורך. מאד לא מובן מאליו. אנשים רבים חוששים לספר מסיבות שונות. והרי כולנו מתמודדים עם אתגרי החיים.
      אתייחס לכמה דברים שהעלית במכתבך
      כתבת – אני נשואה באושר + שני ילדים. אני שומעת את האושר. אז להיות בהודיה יומיומית על היש. זה המון וזה לא מובן מאליו. בטוחה שאת יודעת 🙂
      כתבת – "אני מאד מאד רוצה להעלים את המיומה ולהמנע מכריתת רחם". אתייחס למשפט הזה ממש בקצרה ואם תרצי נוכל לשוחח על זה בטלפון יותר באריכות. מטרת תהליך הריפוי איננה להעלים סימפטומים אלא לרפא את המקור שלו. אני מתייחסת למיומה (ולכל התופעות הפיזיות החריגות) כסימפטום. אינני יודעת מה המקור (הרגשי/רוחני) של המיומה אצלך. יתכן ואת בתהליכים שלך כבר עלית על המקור וריפאת אותו, אינני יודעת. תהליכי ריפוי הם באמת מיסתורין גדול. לפעמים יש ריפוי אנרגטי אבל הגוף לא מצליח להעביר אותו לגשמי. ולפעמים פשוט עדיין לא עלינו על המקור. אני ממליצה לעבור תהליך בשיטת "המסע" אצל מטפל/ת טובה. ובמקביל לחפש את הדרך לשחרר את המטרה ולהיות בדרך עצמה.
      הטיפ הקטן שאני יכולה לתת כרגע בתכתובת זה לשלוח אהבה לרחם שלך. וללב שלך. הקדישי כמה דקות ביום לשבת או לשכב עם עצמך בנחת בלי הפרעות, עיצמי עיניים, נשמי עמוק ושלחי אהבה לרחם שלך. קבלי אותה בלי תנאי. כן, אני מתייחסת לרחם כנקבית למרות שבעברית היא בלשון זכר. קבלי ואהבי אותה בלי תנאי להעלמת המיומה.
      ואם תרצי לשוחח עוד אני כאן 050-8806119
      באהבה
      מלכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

four − 3 =

דילוג לתוכן