רגשות

רגשות – מי לא מכיר את המושג הטעון הזה?
רק אומרים את המילה רגשות וכבר אנו נזכרים, חווים, מחיים זיכרון, חוזרים לרגעים בעבר, מדמיינים מציאות חלומית שבה הרגשות "חיוביים", מדמיינים עתיד, נזכרים בבעיה שיש לפתור אותה, חושבים על אדם קרוב, או לחלופין – על אדם שהכעיס אותנו ועוד ועוד.
כאשר אנו חוזרים אל חוויה רגשית, לעיתים קרובות נחווה גם את הפן הגופני שביטא את מהות החוויה. אם החוויה לוותה בכעס, נרגיש שהדופק עולה, הנשימות נעשות מהירות, ואולי גם גל של חום יציף אותנו. אם החוויה הייתה של אהבה, נחווה רוחב לב, נינוחות ורכות. ואם האהבה הייתה בעלת גוון אינטימי-רומנטי, אולי גם נרגיש התעוררות מינית מעצם המחשבה עצמה.
יש אנשים שחווים את רגשותיהם בעוצמה גדולה עד כדי כך שהרגשות משתלטים עליהם ומנהלים את חייהם. יש אנשים שמסיבה כלשהי (לרוב בעקבות מסקנות לא מודעות מחוויות עבר) יצרו נתק בין תודעתם הערה לבין רגשותיהם, מה שיוצר אדם שהוא "קר", "שכלתני" או מרוחק.

מהם בכלל רגשות?
מילון אבן-שושן המורחב, מגדיר רגש כ "הרגשה, מה שאדם מרגיש בנפשו.". חמקני משהו לא? להשתמש בשורש המילה עצמה על מנת להגדיר/להסביר אותה. מזכיר לי את מה שקורה לי כשאני מנסה להסביר מה זה דמיון. יש האומרים שאם אתה לא מסוגל להמליל מושג, סימן שאתה לא באמת מבין אותו לעומקו.
אולם, בהוויה האנושית ישנו ספקטרום של חוויות שנמצא מעבר למילים, מקום שבו נגמרות המילים ונותרת רק השתיקה.

רגשות וחוויה גופנית
לצורך כתיבת מאמר זה, ערכתי רשימה ובה קשת של רגשות (שמחה, אהבה, כעס, עלבון ועוד) וניסיתי לתאר במילים את החוויה.
כל התיאורים בסופו של דבר, הגיעו לחוויה גופנית. באהבה למשל יש חוויה של התרחבות הלב, בכעס תחושה של סערה פנימית באזור מקלעת השמש (מתחת לסרעפת) וכדומה. כמובן שאלו הן חוויות סובייקטיביות שלי וכל אדם יחוש בגופו את הרגש באופן אחר, אולם בסופו של דבר רגש יתורגם לחוויה המורגשת בגוף; שינויים בדופק, בלחץ דם, בנשימה, בטמפרטורת הגוף, נינוחות, כאב פיזי ועוד. רגש יתורגם לעיתים לחוויה של צבע ומרקם, מה שמעיד שלרגש יש תדר.
אהבה גבוהה וחמלה, יחוו במרחב שמעבר לגוף, סביב לגוף, באזור צ'קרת הכתר (מעל הראש), מעבר לאזור הלב וכדומה. המסקנה היא שרגשות "דחוסים" (אלו שאינם אהבה טהורה או חמלה) הם מצב הקשור בקיום שלנו בגוף. זאת אומרת שרגשות הם חוויה הקשורה בקיום "אני", בקיום אישיות, בקיום נפש. כאן אנו נוגעים בקו התפר שבין המימד הרגשי למימד הרוחני ומשמעות הרגשות לצמיחה הרוחנית. הקיום האנושי מתאפיין בארבעה רבדים עיקריים: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.

רגשות והנשמה
הרובד הרגשי הוא הרובד שדרכו אנו חווים את העולם ומפרשים את האירועים שקורים לנו וסביבנו. הרגשות – שמחה ועצב, כאב ואהבה, כעס, חרדה, שלווה וכו' – נמצאים בשפה של גוף הרגש.  זהו רובד סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, ולכן תמיד יש לזכור שרגשות אינם המציאות, אלא הדרך שבה אנו חווים את המציאות. הרובד הרגשי הוא שצובע את חיינו בצבעים מעניינים, אבל הוא גם זה שמבלבל אותנו ויוצר תהפוכות נפש. על פי התפיסה הרוחנית, הנפש היא הגשר שבין הנשמה לגוף. הגוף הוא המיכל המתכלה של הנשמה הנצחית והנפש היא הגשר שבאמצעותו הנשמה לומדת להתמיר חוויות לחוכמה. כל חוויה היא סוג של לימוד, של שיעור עבור הנשמה ולכן אין שיעור טוב או שיעור רע. יש שיעור קל/נעים ושיעור קשה/מאתגר. הנפש רגילה להגדיר בעיות ולחפש להן פתרונות. אולם מהי למעשה בעיה? מציאות רגשית שאין לנו בהירות בה, שאיננו יודעים כיצד לנהוג ברגע נתון. זוהי תפיסה דו ממדית של העולם, תפיסה של טוב ורע, של נכון/לא נכון. תפיסה שעלינו לדעת בכל רגע מה לעשות וכיצד להרגיש, תפיסה שחוסר בהירות או אי וודאות היא בלתי נסבלת עבורה.  אולם הקיום הוא רב מימדי. אם נראה את הסערות הרגשיות בחיינו כהזדמנות לצמיחה, נחיה את רגשותינו אך לא נאמין להם. באנגלית זה מתחרז (מטבע לשון?)

I live my emotions but I don't believe them.
לא להאמין לרגשות פירושו לא להאמין שמה שאני חווה רגשית זאת מציאות, אלא זאת חוויה. וחוויה היא תמיד סובייקטיבית ומקבלת פרשנות של המיינד המוזן מחוויות קודמות ומסקנות שלהן. לדוגמא: אם נגרמה לי עוגמת נפש עמוקה באינטראקציה עם אדם, כאב, צער, כעס וכו', זוהי המציאות הרגשית שלי כרגע והיא הוזנה מחוויות עבר עם אותו אדם, או חוויות עבר מסיטואציות בעלות אופי דומה, או מזיכרון אסוציאטיבי שהחוויה העלתה, וכן מדפוסי התגובה האוטומטיים שלי. אין לרגשותיי הסוערים כרגע בהכרח קשר עם כוונותיו של האדם השני או עם חוויותיו מן האינטראקציה איתי. כך ששני אנשים יכולים לחוות רגשות שונים לחלוטין מאינטראקציה זהה. אם נאמין לרגשותינו, ניצור "סרטים" בראש, נדמיין סצנריו שלם, נסיק מסקנות שגויות לחלוטין על האדם המעורב ונייצר התניה מוקדמת לעצמינו באינטראקציה הבאה איתו. זהו מתכון בדוק לטינה, המהווה רעל לנפש ולנשמה.

אז איך בכל זאת אפשר להיעזר ברגשות על מנת להתמודד במצבים מאתגרים?
יש אמירה מוכרת האומרת "אני אדון לרגשותיי ושולט בהם". הכול טוב ויפה, עד אשר מגיע "רגע האמת" ואנו שוב נופלים בפח של עצמינו וחיים את הדרמה האנושית במלוא עצמתה. עצתי היא להיעזר ב"יש". בסיטואציות מאתגרות האדם נוטה לראות את החסר, את האין, את הקושי, הבעיה, וראיה זו מזינה את עצמה ומעצימה את האין. לראות את היש פירושו לעשות סקירה מהירה של כל מה שיש לי ואני שמחה ממנו ומחזק אותי ;משפחה/ילדים/חברים/אהבה/בית/עבודה וכו'. זה נשמע ממש קלישאה, אבל הדברים הקטנים שמרכיבים את החיים הם אלו שנותנים לנו את הכי הרבה כוח בזמנים קשים. זיכרון טוב של חוויה רגשית, מחזיר לרגע את התדר של הרגש, מטעין אותנו ומקרין במטען החיובי את התחושה המסעירה כך שהסערה נרגעת מעט ואנו יכולים להתבונן בסיטואציה ממקום רגוע יותר. אין זה במקום עבודת מודעות המכוונת אותנו להתבונן במקום הכואב ולחפש את מקורו, להבין את ה"כפתור" שהופעל ולעשות איתו עבודה מודעת כך שנלמד ונצמח מכל משבר, אך הראיה של ה"יש", כאשר היא נוכחת ותופסת מקום, היא-היא המצמיחה עוד "יש" ומשאירה עוד הטבעה מחזקת בזיכרון. לסיכום – רגשות הם מציאות משתנה והפכפכה. רגע אתה חש נסיך על סוס ורגע אחר-כך הקערה מתהפכת על פיה ואתה מוצא עצמך בעין הסערה. יחד עם זאת איננו יכולים להתעלם מן העובדה שכיום עדיין מתנהל המרחב האנושי על ידי רגשות דחוסים ולא על ידי אהבה. הראיה לכך היא ריבוי המלחמות, מעשי האלימות הפיזית והרגשית, ריבוי סכסוכים בינאישיים, דורסנות תחרותית של חברות ענק על גבו של הציבור ועוד. על מנת לשנות מציאות זו עלינו להתפכח, להתבגר ולפעול ממקום של אהבה. אז מה זאת אהבה? –לקריאת המאמר לחצו כאן.