אני מעזה להיכנס בדחילו ורחימו לנישה הכי רגישה על פני האדמה…המיניות הגברית.
ברגל יחפה, בלב פתוח, באהבה גדולה…
מיניות האישה בגיל המעבר הוא נושא שקשה להחמיץ, בגלל הביטויים החיצוניים שלו: הפסקת המחזור החודשי, גלי החום והתנודתיות במצבי הרוח, כל אלה לא ניתנים להסתרה ולכן גם זכו למקום של כבוד בעולם המחקר. אולי הדבר קשור לכך שעולם מחקר נשלט ברובו על ידי גברים שהתקשו להתמודד עם הנשים המשתנות לנגד עיניהם וחיפשו מזור למצוקתם-הם או למצוקות בנות זוגם? נקודה למחשבה…
מעניינים ההבדלים בנינו – נשים וגברים. אצלנו הנשים, אברי המין מופנמים, מוסתרים, אבל הרגש מוחצן. אצלכם הגברים, אברי המין חיצוניים אבל הרגש מופנם.
הציפייה החברתית מגבר להיות קשוח, מסוקס, שרירי חזק ויציב, מצליח, "תותח" במיטה (דימוי אלים ולוחמני) כל אלה, יוצרים אצל גברים ציפייה מעצמם להיות המאצ'ו מהסרטים. תעתיק משודרג לציפיות החברתיות שהועמסו על נשים.
מה באמת קורה לגברים, בינם לבינם, בעומקי הנפש?
מהו משבר גיל המעבר של הגבר?
ברמה הפיזיולוגית – ירידה ברמת הטסטוסטרון. על פניו – פשוט. הורמון אחד. ניתן תוסף הורמונלי ונחסל את סימני הגיל, נתעלם ממה שהגוף רוצה לומר.
ירידה ברמת הטסטוסטרון עלולה לגרום לסדרה של תסמינים:
ירידה בתחושת החיות (vitality) , ירידה בחשק המיני, קושי לשמור על זקפה, ירידה בכוח הפיזי, עצבנות, נטייה להתפרצויות זעם, או לחלופין – דיכאון ברמות שונות, דאגות, חרדות וברמה העמוקה ביותר – ויתור.
החרדה העמוקה ביותר של גברים בגיל המעבר היא הפחד לאבד את האון. האון גברי, פסגת כוח החיים, זה החודר את החיים, החותר קדימה, עומד במבחן חייו. הפחד לאבד את האון איננו מתבטא דווקא במה שנקרא "חרדת ביצוע". החרדה העמוקה לאיבוד האון מקבלת לעיתים קרובות ביטוי של "חשבון נפש".
הגבר, שכל חייו פמפמו לו את מדדי ההצלחה האמריקאים בכל דרך אפשרית, עומד באמצע שנותיו מול עצמו ושואל – מה עשיתי עד עכשיו? האם אני ראוי? ומה אשאיר אחרי? שאלות עומק שבינו לבינו, שלרוב הוא איננו מעז לשתף בהן את זוגתו, על מנת שלא להעלות את חרדותיה שלה מן האוב.
מה עושים עם כל זה?
באופן כללי ניתן לחלק את התגובה הגברית לשלוש תבניות:
1. המירוץ להחזרת הנעורים. 
לתקן או להספיק כל מה שלא הספיק עד היום. דפוס כזה יכול לקבל ביטוי חיצוני "שוברים את הכלים ולא משחקים" נקיטת צעדים דרסטיים, גירושים מן האישה שלתחושתו כבר אינה מרגשת אותו, מינוי מידי בחדר כושר, מעבר לתפריט מזון בריא, בחירת נתיב רוחני באופן קיצוני, ואחיזה במיניות באופן כזה שיצור תחושה שעדיין כוחו במותניו. חיזור אחר נשים צעירות מחזק אולי את תחושת האון, אך במקביל מעלה שוב את החרדה – האם אני "שווה" בעיניהן? דפוס התגובה הזה לרוב מונע מתחושה של חוסר סיפוק מן ההישגים עד עתה, בצד אמונה ורצון לתיקון והתבוננות אל עבר אופק חדש. התוצאות של דפוס כזה יכולות גם הן להתבטא באופנים שונים – החל מצמיחה רב תחומית ובאמת פתיחת דף חדש בחיים, ועד אכזבה עמוקה. האם החיים ישתנו באמת או רק יעברו שינוי קוסמטי כוזב? זה תלוי במידת השינוי הפנימי שהאדם יעשה עם עצמו והמידה בה הוא יאתגר את אזורי הנוחות של חשיפת הרגשות, יתבונן בדפוסים המחשבתיים והרגשיים שיצרו את אותם חיים חסרי סיפוק ויעשה בהם שינוי יסודי.
2. וויתור. 
הכניעה אל הכוחות המורידים את המיניות אל המחשכים. זה לא חייב להיות באופן כל-כך קיצוני, אך גם אצל גברים, בדומה לנשים, קיימת מידה של ויתור על המיניות. "עברנו את הגיל" הם יאמרו, וישקעו לשגרה אפרורית של עבודה ובית, לעיתים עם שכנוע עצמי של שיגרה מבורכת – נוחות בנעלי בית. אבל הצבע הכתום, קרי – היצירתיות, השובבות, העונג, כל אלה יידחקו לחופשה השנתית במקרה הטוב ואתה גם היצירתיות ושמחת החיים הפנימית. דפוס כזה יכול להיות מנותב לעשייה חברתית והתפתחות באפיקים אחרים, קוגניטיביים או פילנטרופיים, ויכול לשקוע לכוון הדיכאון ברמות שונות.
3. נתיב לריפוי – מיניות בוגרת ומתחדשת
בחירה מודעת בתהליך עמוק והדרגתי של חיבור אל המיניות ממקום חדש של התפתחות, מהסכמה לפגוש את העולם הרגשי על עומקיו ולחשוף את צפונות הלב בפני אותם אנשים היקרים כל-כך ללב ואין להם מושג מה עובר עליך, עמוק בנפשך. הבחירה בנתיב של התפתחות מינית-רגשית עם בת הזוג שאתה חי אתה שנים רבות, היא למעשה היכרות מחודשת, אהבה ממקום עמוק יותר של קבלה, חמלה והתמסרות למעשה האהבה כאל נתיב של התרוממות הרוח.
על פי ההבנה הזאת, אין באמת גבול למיניות הגברית. כאשר ההתפתחות הרגשית נעשית במרחב בטוח אוהב ומכיל, נעלמות החרדות, ובאופן פלאי מתפוגגת חרדת הביצוע וקשיי הזקפה ומתחלפים דווקא ביכולת לשמור על זקפה לאורך זמן ארוך יותר, משום שאין בהילות להגיע למטרה, לכבוש את הפסגה, או להוכיח את גבריותך.
לעתים המסע המשותף לא יתאפשר בגלל סיבות כאלה ואחרות והצמיחה האישית שלך תתאפשר רק כאשר הברית הישנה תשתחרר לטובת התחלה אחרת, מחוברת יותר לכמיהת הלב.
ציינתי כאן שלושה דפוסי תגובה, אך כמובן שיש וריאציות רבות נוספות, והחלוקה היא רק על מנת לעורר את ההתבוננות הפנימית.
אחרי הכול, אנו די דומים…
למעשה אנו רואים שהמפתח למיניות שמחה ובריאה, אצל נשים וגברים כאחד, הוא הבחירה המודעת בחיבור אל ההוויה שלנו מן המעמקים והזנה של תודעה מיטיבה.
מיניות בוגרת
בעוד ההתפתחות המינית הנשית בגיל המעבר כרוכה בחיבור אל היצריות הטבעית שהודחקה למצולות עם השנים, ההתפתחות המינית הגברית בגיל זה כרוכה דווקא בחיבורו אל עולם הרגש שהודחק עם אלפי שנות חינוך של גידול חיילים אמיצים.
בשני המקרים, צמיחתנו מבקשת השלה של אמונות וערכים שכבר לא משרתים את צמיחתנו, לטובת תודעה רעננה, ויחד עם זאת עתיקת יומין, של חיבור אל המקור האוהב שאנו.
לנו הנשים, יש לעתים תחושה של עליונות כוזבת על פניכם, הגברים.
נשים רבות חושבות ומרגישות, שהן "מפותחות" יותר מן הגבר שאיתן, מכיוון שהן מחוברות אל העולם הרגשי שלהן (לעתים באופן מוגזם ולא מאוזן). אני מודה ומתוודה שגם אני הרגשתי ככה לפני מספר שנים.
אבל ברגע מכונן אחד, הבנתי שכל עוד אני מחזיקה בדעה שבן זוגי איננו מפותח, אני לא רואה אותו באמת, את עומקיו הנסתרים, ובכך אני לא מאפשרת לו לצאת מהמשבצת הזאת, מן ההדחקה של העולם הרגשי. משום שאנו יודעים ש"הכל קשור לכל" ואם אנו רוצים לראות את הגבהים של בן/בת הזוג שלנו, עלינו להשתחרר מהדעות הקדומות שאנו אוחזים לגביו.
הרפיה נוספת שכדאי לנו לאמץ היא מן מחשבה שקיימת היררכיה בין גוף-נפש-רוח. שרוח זה "גבוה" יותר מהגוף. משום שבזה הגוף יצוקה הרוח המבטאת בזו הנפש.
אני סבורה (ואין לי הוכחות מחקריות אלא רק ניסיון קליני ואישי) שמן ההיבט ההוליסטי – גוף-נפש-רוח, קשיים בזקפה אצל הגבר, ויובש נרתיקי עם כאבים בחדירה אצל האישה, שניהם ביטויים של חרדות וכאבים נפשיים הטבועים בתאינו משחר ימי ההיסטוריה המבקשים מרפא ושחרור מכבלי העבר על מנת ליצור מציאות של מיניות אוהבת והרפיה מדפוסי שליטה בין המינים.
הקשיים הללו מתעוררים דווקא בגיל המעבר, יותר מאשר בגילאים אחרים, משום שבגיל זה יש לרובנו יותר בשלות רגשית לפגוש את המציאות שמבקשת שינוי ויותר כלים אישיותיים להתמודד עם קשיים מורכבים.
על פי האנתרופוסופיה, בגיל זה האגו שלנו עובר פחות טלטלות, אצל רובנו הילדים גדלו, אנו מבוססים יותר כלכלית ומגיע שלב ההתפתחות הרוחנית. עתה אנו בשלים לפגוש את המיניות שלנו ממקום של חיפוש רוחני.
כבר מספר שנים יש בי התובנה, ועתה אני מעזה לומר בקול ובפומבי, שלדעתי זהו הנושא המהווה מפתח לשלום עולמי – האפשרות להרפות מהציפיות הבלתי אפשריות שמציבה החברה בפני גברים ונשים, שמציב הגבר מעצמו, שמציבות אנו האימהות בפני ילדינו – להיות "גבר בגברים".
טבענו המיני הוא של נתינה וקבלה. הנתינה הזכרית והקבלה הנקבית – שתי איכויות הקיימות בתוך כולנו, והאהבה המניעה אותן.
יש בי תפילה שנוכל כחברה, להרפות מן הדימויים הציפיות והאמונות המעכבות אותנו, ונתמסר אל הנתינה והקבלה שבאהבה.
מיניות בפשטות – סדנה תהליכית במיניות לזוגות, בהנחיה משותפת שלי עם יזהר בלייוייס, מרפא חברתי ומנחה בדרך התקשורת המקרבת, נפתחת ב 16/1 בשכניה, לפרטים לחצו כאן
