או: איך לצאת מהמטריקס בזוגיות
זה היה לפני 27 שנים. הבת הבכורה שלנו הייתה בת שנה ואנחנו היינו זקוקים ללילה אחד של אינטימיות. רק אני ואישי היקר. חופש קצרצר לנשום ביחד רק שנינו. היינו ממש בתחילת הדרך וכסף היה במשורה. בשביל מה שצריך ולא מעבר לכך.
ביקשנו מסבתא לבוא ולהיות עם הזאטוטה המקסימה שלנו, לקחנו אוהל ונסענו לכינרת. יולי, חום אימים, אבל היינו זקוקים לרגע של חופש בזול וקרוב. תוסיפו לחום כמויות אינסופיות של יתושים וגם מוזיקה מחרישת אוזניים מהחוף שליד. על פניו מתכון בטוח להשאיר זיכרון מבאס של חופשה ראשונה כזוג צעיר. אלא שמה שנחרט אצלי בזיכרון זה משהו אחר לגמרי.
מה שנחרט אצלי זה החשיבות העצומה של הקדשת זמן לזוגיות ולא לוותר על זה גם בזמנים קשים. לחפש פתרונות יצירתיים ולברך על היש. לא לוותר עלינו.
חזרנו הביתה אחרי לילה כמעט בלי שינה בגלל הרעש והיתושים אבל מבסוטים ושמחים. תשאלו מה עשינו בזה? החלפנו חוסר שינה אחד בחוסר שינה אחר? ממש לא! לקחנו פסק זמן ביחד, בהבנה (לא יודעת מאיפה היא באה אז) שבזה אנו קונים את הבריאות הנפשית של הזוגיות שלנו וגם של הילדים שלנו. טוב לפחות חלק ממנה…ילדים זקוקים להורים שיש להם זמן לנשום ביחד. לאהוב גם בלעדיהם.
זה היה למעשה הזרע שזרענו כבר בשנה הראשונה של ההורות והקפדנו להשקות את העץ הזה כל השנים. עץ הזמן של הזוגיות.
איך זה קשור למטריקס?
משפטים כמו "אין לנו כסף עכשיו לחופש" "אי אפשר עכשיו בגלל…" (השלימו את החסר) – כל אלה הם משפטים שלקוחים מהעולם שמקפיד לשלוט בתודעה שלנו על ידי שכנוע של חסר. כדי שנהיה משועבדים למערכת. ככה אנחנו נשארים שבויים בתפיסת החסר ודוחים באופן קבוע את מה שחשוב לנו באמת לטובת מה ש"צריך". כשנשארים בתוך תפיסת המערכת, תמיד יהיה קול שיגיד למה עכשיו לא אפשרי. למעשה כשממלאים את כל האוויר במה ש"צריך" לא רק שנשארים בלי אוויר, אלא שנעשים ממורמרים "על החיים". כשחופרים לעומק למעשה מגלים שהמירמור הוא לא על החיים עצמם, אלא על עצמינו. על שהתמסמס לנו החיבור למה שחשוב באמת. אז מצד אחד נוצר מצב של רדיפה אחרי הזנב של עצמינו, תחושה שכל הזמן אין מספיק ממשהו, מצד שני גם כשכבר מרוויחים כסף, הזוגיות עצמה לא נהנית ממנו כי לא השארנו זמן לנשום ביחד.
לפני שנתיים עברנו תקופה קצת מאתגרת טכנית וגם אנחנו נפלנו במטריקס ולא יצאנו לחופש שנה וחצי. את התוצאות הרגשנו מיד. תקופה של מתח בנינו. נכון שבחיים משותפים תמיד יש עליות וירידות, אבל את החסר המסוים הזה בזמן יחד יכולתי לזהות בלי זכוכית מגדלת. התעקשתי ובסוף הצלחנו למצוא את החלון המתאים. שוב הזרמנו חמצן למרחב. השפע חזר. העניינים הטכניים מצאו את כיוונם הנכון.
איך זה קשור להכנסות המשפחה?
בעולם הנפרדות אין קשר בין הדברים. כסף זה כסף ואהבה זו אהבה. שני מרחבים שלא קשורים זה לזה ולכל אחד מהם יש חוקיות משלו.
אבל…בעולם של אחדות הכל קשור בהכל ואהבה היא אבן היסוד של כל המרחבים. תחושת שפע שלם נובעת כאשר אהבה היא אבן היסוד של כל המרחבים כולם וגם מקשרת ביניהם.
זה נכון שזוגיות מורכבת משני אנשים שכל אחד מהם הוא אדם בפני עצמו.
אבל כשזוגיות נובעת מתוך ברית, יש גם את הגוף האחד שנוצר מתוך השניים. זה ה "אנו גוף אחד" שכתב אהוד מנור. להבדיל מ"בלעדייך אני חצי בן אדם". זה לא זה.
אנו שני שלמים שיוצרים בחיבור בנינו שלם שלישי. וכמו שהאדם האחד ייהנה מפרי עמלו רק כשעמלו מחובר לאהבה, כך גם ההכנסה המשפחתית וההנאה מפרותיה ניזונה מהאהבה שמשקים ומקדישים לה זמן במרחב המשותף.
זמן זה המושג המופשט הזה שרק בני אדם מכירים בקיומו, ומה שאנו יוצקים לתוכו הוא שיקבע את איכותו ומהותו.
אני חושבת ומאמינה שהסיבה שזוגות צולחים תקופות מאתגרות כלכלית ונשארים בטוב ביניהם היא האהבה והזמן שמקדישים לה על אף הכל.
התנהלות כלכלית טובה לא מספיקה כדי ליצור תחושת שפע בבית.
כשאנחנו חופשיים מתודעת המטריקס אנו מעזים לקחת לעצמינו את החופש הזה גם כשנדמה שאין (זמן, כסף, פניות, יו ניים איט)
אל תוותרו על עצמכם. הזמן שתקדישו לביחד שלכם שווה זהב, במלוא מובן המילה.
לצאת מהמטריקס זו בחירה. יש לה השלכות. ההשלכה הכי מתגמלת של הבחירה הזאת זה חופש תודעתי ותודעת שפע. ואז פתאום מתאפשרים כל כך הרבה דברים שלא התאפשרו קודם ונושרים כל כך הרבה דברים שלא הבנו איך לא השלנו אותם לפני…
