אתם יוצאים לטיול ולפתע את קולטת את מבטו על ישבנה של האישה ההולכת מלפנים.
"קלטתי אותך מסתכל, שלא תחשוב שלא ראיתי" את נוזפת בו.
הוא אוסף מבטו כילד שנתפס מנסה להעלים לתוך פיו את הדובדבן שבעוגה.
את מתכווצת בקנאה. "מה יש, אני לא מספיק טובה?" את מנסה למשוך אותו לוויכוח מוכר. עלבונות של שנים מתנקזים למבט אחד חטוף.
"את יודעת שאני אוהב אותך. תפסיקי להיכנס שוב לסיפור הזה. רק הסתכלתי, מה יש? היא הלכה בכזה ענטוז שקשה לא להסתכל."
מדור ההשוואות אצלך פתח את הבסטה היומית. יש לה חזה יותר יפה. וגם השער גולש יותר. בטח נמאס לו ממני, כבר שתיים-עשרה שנים…
בינך לבינך את נזכרת במבטים שגם את הגנבת אל אחרים מבלי שהוא ראה. את יודעת להזיז רק את העיניים, בלי שהצוואר יסתובב יחד איתן.
אלפי שנות פטריארכיה שחררו את צווארו להסתכל בחופשיות אחר הפרחים. מאה שנות פמיניזם הרגילו אותו לנזיפה שאחרי.
אלפי שנות פטריארכיה אילפו אותך לחשוב שנשים לא מסתכלות לצדדים. מאה שנות פמיניזם שחררו רק את עינייך, עדיין לא את צווארך. שלא לדבר על תודעתך.
שניכם יחד לכודים בתוך הסיר הרותח שנקרא זוגיות. בחסות האהבה אתם מנסים בכל דרך אפשרית לכלוא את הטבע הארוטי שעשענו איש ואישה. לנקז המבטים, לאלף המחשבות, להיכנס למצב משכר החושים של שיר הילדים "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ומכל החברים אותך אני אוהבת".
הצורך שלנו להחזיק את אהובנו קרוב כל כך עד שאין להם רשות אפילו להתבשם ממבט (חשוב לי לציין שאני מתכוונת לשני המינים!) יוצר בתוכנו קונפליקט כמעט קיומי.
למה אנו מסתכלות על אחרים?
נבראנו יצורים חושניים. בעלי חושים. ככאלה, אנרגיית החיים שלנו ניזונה מחושינו.
נוסף על המזון, המים והחמצן, על מנת לטפח את הישות החיה והתוססת שאנו, אנו מתבשמים מריח של פרח, ממראה של שקיעה, ממגע מלטף, ממוזיקה מנעימה וכן, גם מהשראת התדר של אנרגיית החיים של כאלה המושכים את תשומת ליבנו.
להסתכל לצדדים זה בטבענו. כך נוצרנו. ההסתכלות לצדדים איננה נובעת בהכרח מסיומה של אהבה, שחיקה או שעמום, זה בטבע שלנו! גם אנשים החווים את עצמם כמונוגמיים לחלוטין, עדיין תתעורר בהם סקרנות בריאה אל מול ברייה מושכת. הסקרנות והמשיכה עצמה היא חלק מן המנגנון המזין בנו את התשוקה והחושניות. מי שמנסה לדכא מנגנון זה מדכא חלק מכוח החיים שבתוכו ומיצר לעצמו שק רווי רגשות אשם. נעשה אדם דהוי, כאילו השמש פסחה עליו.
גם ילד שחדרו מלא בצעצועים עדיין ירצה את הצעצוע של האחר, ולא בהכרח מתוך חמדנות אלא מתוך סקרנות. אנו יצורים סקרניים בכל רמ"ח איברינו ושס"ה גידנו. יש בנו תשוקה לחוש, לראות, להריח וכן, גם להיות מחוזרים.
"אבל אנו כבר לא ילדים ועלינו ללמוד לשלוט בעצמינו" חלקכם יענו לי.
נכון, אנו כבר לא ילדים, ולכן אנו יכולים להיות מודעים לטבענו הבסיסי ולקחת עליו אחריות.
למה אני מתכוונת לקחת אחריות? להפסיק להצליף בשוט התוכחה ולהתחיל לתקשר את טבענו בכנות ובאהבה.
לתקשר את טבענו הארוטי באהבה
כאשר אנו משילים מעלינו את החליפה המתחסדת ומקבלים באהבה ושמחה את טבענו הבסיסי, נפתח כר צבעוני ומרגש של תקשורת כנה ופתוחה המזינה את האהבה והופכת אותה לעסיסית ושובבה.
כשאת פתוחה לשמוע את מאווייו של בן זוגך ללא שיפוט, כשאתה פתוח לשוחח בקלילות על תשוקותיה של זוגתך, משב חדש של רוח צחוק וריח רענן נכנס אתכם בין הסדינים וצובע את כל התקשורת האנושית בצבעים חיים ובחום אנושי.
אל תיקחו את עצמכם ברצינות גדולה מידי, ותראו איך סדרי העדיפויות שלכם גם הם משתנים. דברים שנראו לכם חשובים ורציניים, מקבלים פרופורציות אחרות, ומפנים מקום לדברים החשובים באמת – אהבה, שמחה, כנות, אמון.
אל תבטלו את הלגיטימיות של התשוקה, מצאו דרך לנתב אותה לאהבה
זוגות המבטלים את הלגיטימיות של טבענו המולד לחוש משיכה וסקרנות גם לכאלה שאינם בני זוגנו ומטאטאים את התחושה מתחת לשטיח כלא הייתה, למעשה יוצרים חיץ האחד מהשני שאינו מאפשר כנות מלאה בתקשורת, ומעודד תקשורת שקרית.
כיצד משפיעה תקשורת פתוחה ביניכם על ילדיכם?
מאד מעניין לשים לב לכך שכאשר שני בני זוג מקיימים תקשורת של פתיחות מלאה וכנות מלאה מתוך אהבה, גם התקשורת עם הילדים משתנה. אנו פחות ופחות מנסים לעצב אותם בצלמנו כדמותנו ויותר מאפשרים להם לחקור את חייהם וללמוד מהחיים עצמם ולא רק מאיתנו. הם מעזים לנסות, לטעות, אולי להבריז מאיזה שיעור פה ושם בלי 'לקבל על הראש' מאימא ואבא ואף משתפים אתכם במעשי הקונדסות ולפי תגובותיכם הם לומדים פרופורציות.
כשהילדים יודעים שהם לא מצופים להיות צדיקים יותר מן האפיפיור, ושמותר לדבר על הכול, הם מפתחים חוש צדק גבוה יותר. כך המשמעת העצמית שלהם דווקא עולה, משום הם לומדים לקחת אחריות על חייהם מגיל צעיר.
שיח פתוח על תשוקות הלב יוצר מרחב של אמון ותחושה שאתכם לא צריך להסתתר מאחורי שריון או פרגוד, אפשר פשוט להיות אני.
אההה, איזו רווחה זה, פשוט להיות אני 🙂
באהבה
מלכה
