מי לא מכיר את התחושה שגרונו נאלם דום נוכח אירוע או חוויה?
אותה התחושה שאינכם מצליחים להוציא הגה מפיכם, אם בגלל תגובת הלם, או קושי לעכל חוויה מסוימת ולהוציא מהפה דבר מה מועיל ורלוונטי. או לחלופין – את התחושה שרצונכם לצעוק צעקה גדולה, שישמעו כולם, לומר את דבריכם.
השפה העברית מלאה בצרופי מילים המביעים בצורות שונות את המשמעות העמוקה של דיבור והקשבה –
שתי פעולות משלימות, הקשורות במערכת אף-אוזן-גרון.
מילא פיו מים, אמר ולא יסף, אין קול ואין עונה, דו-שיח של חרשים, כל מילה בסלע, אחד בפה אחד בלב, דברי חלקות, דברי תוכחה, דברי בלע, חד לשון, הסכת ושמע, פה מפיק מרגליות – כל אלה מבטאים משמעויות שונות של היכולת האנושית להתבטא במילים ולהקשיב למילים, גם אם הן אינן נאמרות בקול.
גם בספר הספרים של העם היהודי לא נעדר מקומו של הגרון. שתי דוגמאות מיני רבות:
"חסד ואמת אל יעזבך, קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך" (משלי ג' 3)
"קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ" (ישעיהו נ"ח 1)
צ'קרת הגרון (vishudhha, שפרושו בסנסקריט "מלא טוהר") היא הצ'קרה החמישית, מבטאת את יכולות התקשורת שלנו, הן עם עצמנו, הן עם הזולת והן עם ההוויה (האלוהות, הכוח הבורא). תקשורת משמעותה קודם כל הקשבה ואחר-כך ביטוי.
אפיוני צ'קרת הגרון
מיקום: גרון
האיברים עליהם היא אחראית הם הלוע, קנה הנשימה, חוליות הצוואר, הפה, הלסת והשיניים. האוזניים מהוות איבר מחבר בין צ'קרת הגרון לעין השלישית וניתן לייחסן לשתיהן.
בלוטה הורמונאלית: בלוטת התריס וההיפותלמוס (תת הרמה).
צבע: התדר שבו היא מהדהדת הוא הצבע הכחול-טורקיז.
יסוד: אתר
אמיתה
צ'קרת הגרון היא הראשונה מבין שלוש הצ'קרות הגבוהות, ולכן מהווה חיבור אל ה"אני" הגבוה שלנו, אל הנשמה והרוח, הטראנס- פרסונאלי, מעבר לאישיות ולכוח האישי.
מכך נגזרת האמיתה שלה: "ותר על כוח אישי לטובת כוח אלוהי".
תקשורת מורחבת
לצ'קרת הגרון שני רובדי ביטוי.
הרובד הנמוך: מדבר על הקשבה לעצמנו, לגופנו, ולרצונותיו,על הצורך שלנו להשמיע את קולנו, לבטא את עצמנו ולבטא את היצירתיות שבנו ומאידך להקשיב לאחר וליצור איתו תקשורת המבוססת על כנות ואמת.
הרובד הגבוה יותר: הקשר שלנו עם עולמות הרוח, אל אמת אוניברסאלית.
תמציתה של הצ'קרה החמישית היא האמונה. אין מדובר באמונה המשויכת לדת מסוימת, אלא אמונה על-דתית. אמונה שקיים כוח שהוא גדול מאיתנו, אך כולל גם אותנו, שיש הכוונה גבוהה, גם אם איננו מבינים אותה.
כאשר אנו מאפשרים לקול הפנימי שלנו להתבטא, מופיע מידע חדש, רבדים עמוקים יותר של עצמינו ושל היקום.
תקשורת עמוקה מאפשרת מודעות. מודעות גם לכוחה של המילה, ועל זה נאמר: סוף מעשה במחשבה תחילה. עלינו לתת את הדעת למילים הנאמרות מפינו, הן לעצמינו והן לסובב. מכאן נגזר שצ'קרת הגרון יוצרת בנו גם את חוש האחריות.
הדהוד האנרגיה במרכז זה מתפתח בעיקר בגילאים 16-21, גיל בו המתבגר נעשה מודע יותר ומקבל על עצמו יותר אחריות. כאשר צ'קרת הגרון פתוחה, נחוש את שמחת הביטוי, נהיה בעלי בטחון באמונותינו, מחוברים להבנה עמוקה שהדברים אינם רק מה שנראה על פני השטח.
תאור מקרה
פעמים רבות מבקשים ממני דוגמאות מעשיות. "מה עושים עם הידע הזה על הצ'קרות?"
אתן דוגמה קצרה (הפרטים המזהים שונו):
לפני מספר שנים, נהגתי לבקר אחת לשבוע במוסד מסוים, במשך כמה חדשים ברציפות. שרה, אחת מעובדות המקום, אישה מבוגרת, גדולת גוף, נראתה באופן קבוע כעוסה ומסוגרת. מגיעה בבוקר, עושה את עבודתה בשקט ובפנים חתומות ולא אומרת שלום או להתראות בבואה ובצאתה. ראיתי פחד גדול משתקף בעיניה. התקרבתי בדרכי, עד אשר הצלחתי לפתח איתה שיחה של דקות מספר. כך שמעתי את קולה, ויכולתי לעשות קריאה אנרגטית. ראיתי שצ'קרת הגרון חסומה כמעט לחלוטין. בפן הפיזי זה התבטא בקול חלש ביותר, מיעוט בתנועות הפה בזמן דיבור, שפת גוף מפוחדת, סקירה של הבאים והולכים באופן מוגזם ודיבור קטוע.
תהליך ההתקרבות אליה נמשך חודשים ארוכים עד שזכיתי באמונה והיא סיפרה לי את הסוד הגדול שלה.
היא האמינה שחשיפת הסוד מהווה איום קיומי על חייה, ולכן הסתגרה בפני העולם, לא יצרה איתו שום קשר, לא לטוב ולא לרע. חייה התנהלו במסלול שבין הבית לעבודה וחזרה. אפילו החופשות שלקחה היו חסרות טעם מבחינתה, משום שנהגה להסתגר בבית. בכל שבוע, נחשף בפניי עוד מעט מן הסוד הנורא.
כאשר שמעתי את פרטי הסיפור עד סופו, הצעתי לה לפנות לקבל עזרה אצל הגורמים המתאימים הצעתי הייתה מעבר ליכולותיה הנפשיים באותם ימים, אך המשכנו להיפגש "באקראי" למספר דקות בכל פעם שהזדמנתי למקום.
אט-אט נפתח צוהר לתקווה. שרה הסכימה לשתף בסודה את אחותה הגדולה. נפגשנו עוד מספר פעמים, ובכל פעם ראיתי שינוי קטן. פעם איפור בעיניים, פעם זווית של חיוך. תנועות הפה בזמן הדיבור התרחבו מעט, כך שניתן היה להשקיע פחות מאמץ על מנת לשמוע את קולה.
השינויים החיצוניים הללו התרחשו בעקבות התחלה של שחרור של אנרגיה גדולה של פחד אשר נאגרה בגוף, בעיקר בגרון, שגרמה לסגירת כל ערוצי התקשורת אל העולם.
פגישותינו הקצרות התמקדו בעיקר בחיזוק כוחותיה, על מנת שתצליח למצוא בתוכה את האומץ "לפתוח את הפה". השארתי את ערוץ התקשורת בינינו פתוח גם לאחר שהפסקתי את ביקוריי באותו מוסד, אך לא שמעתי ממנה יותר.
את צ'קרת הגרון ניתן לפתוח על-ידי שירה, תפילה, נשימה קולית, כמובן – בשילוב התודעה ובקשה פנימית להקשיב ולהתבטא.
