אישי ואהובי 8.9.2015
היום הנישואים שלנו, רגע לפני ראש השנה….
עשרים ושבע שנים של חוזה כתוב. אבל בפועל שלושים ואחת שנים של ברית בלתי כתובה שמשתנה ומתחדשת בכל שנה, בכל חודש, בכל שבוע, בכל יום. ברית של אהבה.
בשנים האחרונות כפי שאתה יודע, אני בתהליך של התפשטות וחשיפה. פושטת אט-אט מעלי שכבות ושריונים שעטיתי שנים, בושה ומבוכה שכבר מזמן חדלה לשרת את צמיחתי וצמיחת האנושות, ומפנה מקום של כבוד לאמת חשופה, לאהבה בשיא עומקה. למה? ככה. כי זה מה שהלב שלי מראה לי לעשות והפסקתי להתווכח אתו.
אני יודעת שהחשיפה שלי לא תמיד קלה לך, אדם שהפרטיות חשובה לו כל-כך. רציתי שתדע שגם לי היא לא קלה. מן בחירה מוזרה שכזאת, שנובעת מכוח שעולה מבפנים, מרצון עמוק ליצור פה על הפלנטה שלנו מציאות אחרת, של אהבה.
רבות דיברנו על אותה ברית שהכניסה את שנינו תחת חופה, לרקע צלילי השיר "ברית עולם". "אט לאט נגלה מעט, מי אני – מי את ואולי אולי נלמד – – לוותר ולתת יותר עד שתיוותר רק אהבתנו."
לא ידענו אז כמה עמוקות ונכונות יהיו המילים שבחרנו להינשא לצלילן, אם כי אין לי ספק שהיום הייתי עושה זאת קצת אחרת. ללא כתובה, ללא מחיר, עם טקס שאת מילותיו היינו כותבים בעצמינו ומבקשים מחברים קרובים להוביל.
אכן אנו מגלים אט-את מי אני ומי אתה, לומדים לוותר על עקרונות שהכתיבו לנו מבחוץ, ומפנים מקום לשאלת שאלות, להפיכת כל אבן נגף להתבונן אם אין עקרב שממתין מתחת, עד שתיוותר רק אהבתנו.
לו הייתי נישאת לך היום אהובי, זו הייתה הבטחתי לך: 
אני רוצה, מסכימה ומתחייבת להשתדל לאפשר לאהבה ללמד אותי כיצד להישאר אני לצידך. כיצד להיות קשובה ללב שלי בכל עת. וכיצד להיות אהובתך בכל עת.
אני רוצה, מסכימה ומתחייבת להשתדל לראות את הטוב שבך, גם כשעננה מכסה את עיניך.
אשתדל בכל לבי לאפשר לך לחיות את חייך באופן שהכי מצמיח ומפתח אותך, ולאפשר לעצמי להתפתח למיטבי, במקביל וביחד.
אשתדל בכל מאודי לא לפגוע בך בדרך, להיות קשובה לצרכיך הרגשיים והפיזיים ולהיענות להם ממקום של אהבה עמוקה. לוותר במקומות שאין צורך להתעקש ולהתעקש במקומות שלא נכון לוותר.
אשתדל בכל מאודי להודות על הטוב, להתכוון לטוב, לראות טוב ולעשות טוב.
אזין את גופי ונפשי ואקח אחריות מלאה על רגשותיי ומעשיי ואשתדל שלא להשתמש במילות האשמה או תלונה, אך גם לא אחסוך ממך אמת, גם כשהיא כואבת.
אשתדל לסלוח לעצמי ברגע של נפילה, ראיית שחורות או תלונה, ולסלוח לך גם ברגעים כאלה.
אני מבינה שכדי שתהיה במיטבך אני צריכה להיות במיטבי, ומבינה שזוהי ברית שתפקידה להצמיח אותנו ולכן מתחייבת לתת לך יד כשתהיה זקוק לי ומתחייבת להושיט יד בבקשה כשאהיה זקוקה לך.
אני מתמסרת להִשְׁתַּנּוּת שתתבקש עם השנים, כי כך עשו אותנו החיים, ואשתדל שההשתנות תהיה ממקום של זיכוך. אני מתחייבת לאפשר לך להשתנות עם השנים, ולא להחזיק בדעות קדומות עליך, גם כשאתה עצמך מאמין בהן…
אני בוחרת בך אהובי, להיות שותף שלי במסע החיים הזה, שהוא מסע של ביחד ולחוד, שאין בו הבטחה של נצח, שאין בו ביטחון "לעולמים" , שיש בו ידיעה של אהבה שאין לה זמן, ידיעה שאהבה היא עכשיו. אני בוחרת בך על מנת ללמוד את האהבה ולחיות אותה.
אני בוחרת בחיים משותפים אתך כדי להנכיח על פני האדמה, את גווניה השונים של האהבה.
ואחרי כל המילים האלה, בוא נאהב בגוף…
אחרי שתלחש לי מילות אהבה
אחרי שנפשי תשבע רעבונה
בוא נאהב בשקט.
בדממה.
רק קול נשימתי
המתערבבת בשלך
רק רחש עורי
רוחש בשלך.
רק צליל מבטי
מלטף מבטך.
בוא ניתן לריקוד הלב
להתגלות בגופנו.
בוא נאהב בדממה.
