מזה כשבע שנים אני חוקרת את נושא האותנטיות הנשית בפרט ואת האותנטיות שלנו כבני אדם בכלל.
החקירה האישית שלי התחילה בטלטלה בריאותית שלקחה אותי עמוק אל המקומות הפראיים והמוזנחים בנפש הנשית, אל החיבור שלי עם גופי, עם נפשי ועם נשמתי, אל החוזה הלא כתוב שיש לי עם עצמי ואל הפערים הקיימים בי וקיימים בכל אישה שפגשתי בשנים האחרונות, בין ה"אני מאמין" העמוק שלי לבין חיי בפועל. ההבטחה שלי לעצמי עם תחילת המסע הייתה לצמצם פערים אלה בשאיפה לבטלם, לחיות בהקשבה מלאה לקול הפנימי שלי, לגופי ולאינטואיציה שלי בכל תחומי חיי, גם אם זה "נגד הזרם".
בספרה 'רצות עם זאבים', נוגעת קלריסה פינקולה אסטס באומץ רב, באותם מקומות פראיים שבתוכנו. המקומות המחברים אותנו עם החיה שאנו, עם התשוקות העמוקות שלנו (להבדיל מגחמות רגעיות), עם הידע האינטואיטיבי הקיים בתוכנו, החל מידע הריפוי, הידע מה טוב לנו באמת, דרך ההתוודעות אל המחזוריות של חיים-מוות-חיים וההסכמה לפגוש את המוות בתוך החיים עצמם.
מהם אותם פערים בתוכנו המרחיקים אותנו מלהיות אותנטיות עם עצמינו? אלה המקומות שאנו חשות שאנו נוהגות לפי מה שמצופה מאיתנו, מתוך מוסכמות ונורמות שעמוק בתוכנו אנו מתנגדות להן, אבל חוששות "לפתוח את הפה" שמא יתייגו אותנו מוזרות, מורדות, משביתות שמחה, משולחות רסן ואפילו מכשפות.
אלה גם המקומות שבהם הפנמנו בעצמינו מסרים מקולקלים, שטיפת מוח שהחברה מנהלת כדי להתאים אותנו למערכות, להכניס אותנו למשבצות המקובלות ולא "לעשות בעיות". הפנמנו מסרים אלה כה עמוק, עד כי לעתים קרובות אנו מוצאות עצמנו אומרות "אין מה לעשות" ומאמינות שאכן כך.
אלה הם המקומות שמשהו בוער בתוכנו, אבל אנו חשות שאם ננהג לפי צו הלב, נהרוס לאחרים משהו שהם משתדלים לטפח. ואז אנו משתיקות את קולו של הלב, מחניקות אותו וגוזרות עליו מוות רוחני.
הנה שלוש דוגמאות:
– רינה (שם בדוי), בת 47, עובדת במשרה בטוחה במשרד ממשלתי ידוע מזה עשרים שנה. היא אינה אוהבת את עבודתה, אבל הכנסתה הקבועה והמכובדת מפתה אותה להישאר עוד שנה ועוד שנה, מחכה לגואל המושיע, גיל הפרישה. את כל חלומותיה היא שומרת לרגע זה. כדי להגדיל את הכנסתה מן הפנסיה המיוחלת, על רינה להשתתף בקורסים של "גמול השתלמות", והקורסים – מה לעשות – רדודים למדי ומשעממים אותה עד מוות. אבל "מה לעשות, צריך". וכך, עוד שנה ועוד שנה, ובתוך תוכה נגנזים עוד ועוד חלומות, נחנקים עוד ועוד מקומות פנימיים. מתחילה להצטבר מרירות וחוסר חשק לקום בבוקר לעבודה. כי "אין מה לעשות".
– לירון (שם בדוי) אישה צעירה בת 26, מוצאת עצמה פעם ראשונה בחייה במערכת יחסים יציבה עם בן זוג אהוב. מגיל 18 היו לה מערכות יחסים קצרות רבות, ועל מנת לא להיכנס להיריון היא משתמשת בגלולות למניעת היריון, למרות שליבה אומר לה שזה מזיק לה. לירון נמצאת באמצע לימודים אקדמיים ואיננה מעוניינת בילד כעת, אך גם אינה רוצה להמשיך ליטול גלולות, לא רק בגלל נזקים ארוכי טווח שהן גורמות, אלא בעיקר משום שגופה מאותת לה להפסיק. היא גם לא רוצה להשתמש בקונדומים הפוגעים לתפיסתה בהנאה המינית. שיטת המודעות לפריון הטבעי נשמעת לה נכונה, אבל הגניקולוג שלה מפחיד אותה מהיריון לא רצוי. מה לעשות?
– תמר (שם בדוי) גרושה מזה שנתיים, מגדלת לבדה את איתמר (שם בדוי) בן השבע. איתמר, ילד נבון ופעלתן, לומד בכיתה א' ומוכר עוד מגיל צעיר כ"ילד טבע". הוא אוהב להיות בחוץ, לטפס על עצים, להקים מחנות וליצור בבוץ. כעת על איתמר להסתגל לחלל סגור של ארבעה קירות עם עוד ארבעים ילדים למשך שש שעות ביום עם הפסקות קצרות בחצר "בטיחותית", ללא עצים לטיפוס או בוץ ליצירה. איתמר מוצא עצמו כלוא ומתקשה לשבת בשקט. המערכת מציעה ריטלין, שיסייע לו להתרכז. אבל תמר יודעת בליבה שכל מה שאיתמר זקוק לו הוא מסגרת גמישה יותר, עם פחות ילדים ויותר טבע. מה לעשות?
סוגיות אלה ורבות נוספות, מורכבות הרבה יותר, מפגישות אותנו עם הפער בין הידיעה של הלב לציפיות החברה, או האמונות המגבילות של עצמנו.
כיצד לטפח את האותנטיות שלך כאישה?
מה לעשות? לעשות! לא לשתוק ולא להשתיק את קול הלב. לומר קודם כל את האמת לעצמך, ואז, כאשר היא ברורה לך, שאי קולך. באומץ אישה יקרה, באומץ! בארצנו כבר לא שורפים מכשפות, מקסימום החברה קצת תכפיש את שמך, אבל את תדעי שלא נטשת את עצמך. אין צורך לצעוק; בשקט פנימי, אבל ברור ויציב.
אסיים במילות השיר שכתבה והלחינה רונית שפי אישה פראית (לחצי להאזנה)
אישה פראית, איפה היית?
איפה תעית בדרך הזרה?
זמן כה רב עבר מאז הלכת לעולם הזר
ועכשיו הגיעה העת לגלות את האמת…
פראית, הנה את כאן,
הנה בחרת בדרך חדשה.
עופי כמו פרפר לשתות מצוף פרחי הבר
נושמת, נהנית, מגלה את האמת…
שבה הביתה אל עצמך,
להיות אחת עם עצמך.
אישה פראית, איפה היית?
איפה תעית בדרך הזרה?
זמן כה רב עבר מאז הלכת לעולם הזר
ועכשיו הגיעה העת לגלות את האמת…
לשוב הביתה אל עצמך
להיות אחת עם עצמך.
