תחזוקה היא הפעולות היומיומיות, הסיזיפיות, שתומכות בהיבטים הפיזיים של החיים ומאפשרות את המשכם התקין. תיקון גג דולף, ניקיון, כביסה, פתיחת סתימה בכיור, בישול – כל מה שבלעדיו איכות החיים שלנו נפגמת משמעותית.
יש תחזוקה הנדרשת כשצצה בעיה פתאומית, יש תחזוקה שוטפת למניעת בעיות עתידיות ויש תחזוקה משדרגת – הוספת שיפורים למערכת קיימת, לא רק כדי לייעל אותה אלא כדי להוסיף תפקודים חדשים ו/או לשפר תפקודים קיימים.
אני למדתי להוקיר תודה ואפילו לאהוב את כל הפעולות הללו ולעשות אותן בלב פתוח. זה לא מובן מאליו שיש לי גג מעל ראשי, שיש לי מזון לבשל, שיש לי בגדים לכבס. לימדתי את עצמי לבצע את פעולות התחזוקה בשמחה ובהוקרת תודה. כמו להחזיר לחיים את האהבה בעבור השפע שהם יוצקים לחיי.
ומה בזוגיות?
גם זוגיות צריכה תחזוקה, מבקשת את תשומת הלב היומיומית שלנו לדברים הקטנים. תשומת הלב שמתחזקת את הקשר ויוצקת בו אהבה.
זה חיבוק יזום בלי סיבה ובלי ציפייה
זה ליטוף בשער בזמן נסיעה משותפת
זה להציע כוס תה או מאכל טעים בלי להתחשבן מי הציע מה ומתי
זה לשאול בהתעניינות אמיתית "איך היה היום שלך?", להיות שם במלוא הקשב גם לניואנסים, לדברים שלא נאמרים במפורש ולשאול עוד – זה ריגש אותך? הכעיס? תסכל? שימח? להראות אכפתיות. לא כי "צריך", אלא כי אכפת באמת, גם מהדברים הקטנים. לא למהר לתת עצות ופתרונות, פשוט להיות.
לאחרונה הוספנו בן-זוגי ואני הרגל תחזוקתי קטן:
לשים לב מתי אנחנו ממהרים להושיט יד אל הטלפון בזמן שיושבים יחד ואין סיבה חשובה באמת לבדוק את הטלפון באותו רגע. למשל בכוס התה של הבוקר, או בסוף היום כשהעייפות משתלטת. מזכירים זה לזה ברוך אם אפשר להניח את הטלפון בצד ולא לענות להודעות. אפשר לדחות זאת מעט. זה מוסיף רגעים מתוקים של פשוט להיות. ההרגל/הסכם החדש הזה למעשה הופך אותנו בחזרה מאוטומטים לבני אדם בעלי יכולת בחירה.
ההתנהלות האוטומטית שותה לנו לפעמים את שמחת החיים, את הוקרת התודה, את החיבור.
היא מציבה אותנו לפעמים בעמדה של חוסר שביעות רצון מהיש. לחמדנות. לתלונות.
החזרה לעמדה של בחירה יוצקת אנרגיית חיים אל הרגע הזה. אל התרחבות ואהבה.
