זוגיות מאפשרת

זוגיות מאפשרת הוא מושג שהמצאנו, בן-זוגי ואני, על מנת לתאר מצב שבו שני אנשים חיים ביחד מתוך ברית של אהבה, ומאפשרים זה לזו את המרחב הכי טוב שאנו יכולים לצורך צמיחה והתפתחות אישית. (אני כותבת בלשון זכר ונקבה אך הכתוב מיועד לכל זוג ללא קשר למינם של השניים)
זה דורש מצד אחד נתינה נדיבה וראיית הזולת, ומצד שני הקשבה פנימה לצרכים האישיים תוך כדי ‘ריקוד’ עדין בין השניים.
ההבנה שיש לי חלק באושרו של בן זוגי, אולי יוצאת דופן בעולם שכולו אינדיבידואליזם ואחריות אישית, אך לדעתי כאן נמצא המפתח לזוגיות מיטיבה לאורך שנים. כאשר לשני בני הזוג חשוב אושרו של האחר, הסיכוי לזוגיות שמסוגלת להתגבר על מכשולים, גבוה יותר.
לצערי המושג זוגיות מאפשרת "יצא משליטתנו" והפרשנות שאני פוגשת במרחבים שמשתמשים בו, היא תחליף למושג פוליאמוריה או זוגיות פתוחה, ולא לכך התכוונו.

אתחיל בהתבוננות על המושג זוגיות לבדו:
אני רואה זוגיות כברית של אהבה בין שתי נשמות, שמטרתה כפולה: האחת – להיות בית חם ואוהב, לתמוך בהתפתחות זה של זו ובהתפתחות האהבה עצמה, והשנייה – לאתגר את ההתפתחות ולכוון מראות ושיקופים אל המקומות שעלינו לגדול בהם, אל החלקים הפחות יפים בנו. כאשר הזוגיות בתפקיד המקדם של ההתפתחות שלנו, ההרגשה היא מאד לא נעימה. זה נחווה כקונפליקט. על פניו מטרות סותרות.
בברית יש התפתחות תחת כנפי האהבה. זה לא משנה מה אורכה של הדרך. אין זה הסכם נוחות וגם לא מכוון "רק" לצורך בניית משפחה. להתמסר לדרך משותפת זה לקחת אחריות גם על המהמורות שבה ולראות בהן הזדמנות לצמיחה.

מה קורה בתחילת הדרך הזוגית?

לרבים מאתנו יש חלום לזוגיות מיטיבה. החלום נושא אתו תקווה למצב של הזנה והרמוניה.

כאשר שני אנשים מחליטים לקרוא לעצמם ‘זוג’, אם בצעד רשמי או לא, מתקיימות בכל אחד מהם שתי רמות תודעה – אהבה ופחד: שמחת האהבה וחשש שתיגמר. תקווה שהאהבה תמשך לנצח וחרדת נטישה.כמיהה להיות הרבה ביחד, וחשש ממחנק וצורך בפרטיות.
רצון לחוות את השלם שנוצר מהשניים וחשש שהייחודיות וה’אני’ ייבלעו לתוך ‘חור שחור’.
תשוקה מינית וחשש מפני התעוררות אהבה ותשוקה גם למישהו אחר.
תחושה של תפיסת עולם משותפת וחשש שדעותיכם ישתנו לכיוונים שונים.
החלקים הנעימים מתקיימים במודע, והחלקים הלא נעימים, מתקיימים בתחילת הדרך לרוב לא במודע.

את החלק הטוב אנו חולקים, ואת הפחדים וההשתנות לרוב אנו מחניקים. מכניסים לתיבת הסודות האישית של הלב. במקרה הטוב מספרים לחברה טובה. החשש לשתף את בן הזוג בסודות הכמוסים של הלב יוצר חיץ ביניכם. לעיתים החיץ הזה הולך וגדל עם השנים עד שהופך לטריז. שני אנשים החיים יחד אבל לא באמת יודעים מהן צפונות הלב אחד של השנייה. הטריז הופך למרחק פיזי ונעלמת האינטימיות. לעתים משתלט עצב גדול על אבדן משהו יקר ונדיר שהיה ביניכם. מתעורר רצון להתקרב חזרה אבל אחרת. ולא יודעים איך.

ניראּוּת אינטימית

להבנתי הצורך הגדול ביותר בקשר קרוב הוא ניראות. ומכך – אחד הכאבים הכי גדולים שלנו במערכות יחסים, היא התחושה שלא רואים אותנו או מתעלמים מצרכינו. .התחושה הזאת כל-כך כואבת, שאנו מתחילים להסתיר חלקים מן העולם הרגשי שלנו, חלקים ממי שאנחנו, לעטות מסכות ושריונות. ההתנהלות הרגשית הזו עומדת בניגוד מוחלט לבקשת הלב, שהיא למעשה הכמיהה הכי עמוקה שלנו – שיראו אותנו באמת, שנוכל לפתוח את צפונות הלב עד הסוף, שנוכל להיות חשופים לחלוטין ויחד עם זאת מוגנים ובטוחים.

לרוב בתחילת קשר אנו רוצים להרשים את האחר ולכן נמנעים מלגלות את הנקודות החלשות יותר באישיותנו או את הרגישויות שלנו.
כאשר הקשר עובר את משוכת הרושם ואנו מרגישים יותר בטוחים ונרקם אמון, אט-אט אנו חושפים טפח ועוד אחד מן המערות הנסתרות של נפשנו. רגעים אלה הם בעלי הפוטנציאל הכי גבוה לחיבור אך גם הנפיץ ביותר בו זמנית.
על מנת למנף את רגעי החשיפה עלינו להתחייב לא לנצל את החשיפה של האחר לטובתנו וגם לא להיפגע ממנה. אולם…אף אחד לא מלמד אותנו איך להראות את עצמינו, איך לדבר את הלב, וגם לא איך להקשיב לאחר מבלי להיפגע. למעשה רובנו נכנסים לתוך מערכות יחסים קרובות בלי כלים
בזוגיות מאפשרת אנו לומדים, בהשראת תקשורת מקרבת, לשתף בלי לפגוע ולהקשיב בלי להיפגע ומתחייבים לראות בכאב הזדמנות לצמיחה.

עם חלוף השנים…
אנו משתנים כל הזמן. מה שנכון עבורנו בתחילת קשר, אולי כבר לא מתאים בהמשך, עם ההתבגרות שלנו. מה שרצינו אז – צרכינו הרגשיים הגופניים והרוחניים – משתנים עם ההתפתחות האישית של כל אחד מאתנו. האם אנו עוצרים להתבונן יחד בהשתנות? לשוחח על מה שחשוב לנו היום? האם אנו מעזים לשתף את מאוויי הלב באמת?

 

יותר מרחב אישי, יותר אינטימיות – כיצד ליישב את הסתירה?

בתחילת קשר זוגי, אנו לרוב רוצים לחלוק הרבה זמן משותף. לבלות יחד, לנצל כל רגע פנוי כדי להעמיק את הקשר.
עם חלוף הזמן, ה’ביחד’ הזה מתחיל קצת לחנוק. אנו מתחילים לחשוב ולהרגיש שהזוגיות מצמצמת את המרחב האישי ואת ההזדמנויות שלנו לחוות את עצמינו כאינדיבידואל ולא רק כבני-זוג. אנו מחפשים יותר הזדמנויות למרחבים פרטיים שבהם אנו יכולים לפגוש עוד חלקים מאתנו, שלא באים לידי ביטוי בקשר הזוגי. מחפשים גם את הנפרדות. אולם אז לעתים מתחילים להתרחק משום שאת מה שחווינו במרחב הפרטי אנו רוצים לשמור לעצמינו, להרגיש קצת רווקים.

זוגיות מאפשרת יוצרת תנאים שיש בהם ‘גם וגם’. מצד אחד – מקום לביטוי האישי, לזמן ומרחב שהוא עבור עצמי, ומצד שני – זמן ומרחב שנועד להעמיק את האינטימיות עוד ועוד.
כך אנו למעשה זוכים בשני הצרכים – הצורך באינטימיות והצורך בנפרדות. הגישה הזאת מאפשרת תנאי בסיס טובים וסיכוי טוב יותר שזוגיות תחווה כמקום מצמיח עבור השניים ביחד ולחוד.

ואם רוצים להיפתח לעוד אהבה?

רובנו גדלנו על תפיסה תרבותית מצומצמת של המושגים אהבה וזוגיות. תפיסה המגבילה את הלב ואת האפשרויות הרבות של חיים ביחד. רובנו גדלנו על תפיסה של בלעדיות ואף בעלות, שליטה וחרדת נטישה שמובילה לחשדנות סמויה. גם אני…
בשיחות אישיות אני פוגשת לעתים קרובות אנשים שהיו רוצים לפתח קשר אוהב מחוץ לקשר הזוגי מבלי שזה ייחשב כבגידה. שהקשר החדש לא יהיה בהסתרה, אלא בידיעה, הסכמה ופרגון. מתוך הבנת הצורך של לבם, הם מבינים, בינם לבין עצמם, שרכושנות וקינאה הן חלק ממערכות יחסים בעיקר (אבל לא רק) משום שכך חונכנו וכך המוח שלנו מחווט. על מנת להיות מסוגלים לשחרר את עצמינו מכבלי הרגשות המכווצים, עלינו לרצות לעשות שינוי מבפנים לפני שעושים שינוי חיצוני. התהליך הזה קרה גם לי…

בשנת 2010, לאחר 22 שנים של זוגיות טובה ואוהבת, גיליתי שהלב שלי יכול ורוצה לאהוב יותר מאדם אחד והייתי רוצה לאפשר זאת גם לבן-זוגי. אני לא מתכוונת לסטוצים ולא למסיבות חשק פרועות. אני מתכוונת לאהבה אמיתית. של הלב הגוף והרוח. לא קשר שיחליף את הקיים, אלא מרחב חברי שבו מותר גם לגעת בגוף ובנפש. ההבנה הזאת הגיעה כהמשך טבעי לתהליך של ריפוי עמוק מטלטלה בריאותית שעברתי שלוש שנים קודם, על כך תוכלו לקרוא בשיתוף שלי “ריפוי ושינוי – סיפור אישי".
נבהלתי, משום שלא ידעתי מה לעשות עם ההבנה הזאת, שהיא אנטיתזה לכל מה שגדלתי עליו.
מצאתי שהדבר הכי נכון עבורי הוא קודם כל לשתף את בן זוגי בבלבול. זה היה מאד מפחיד, משום שחששתי שהכול יתפרק וכל הטוב שבנינו יחד ירד לטמיון.
בן-זוגי הפתיע אותי ברמות קשב ופתיחות עמוקות יותר מאשר חשבתי. התברר לי שגם אני הגבלתי את האופן שבו תפסתי אותו.
פתחנו פרק חדש בחיינו המשותפים. פרק שבו מדברים על הכול, בוחנים מחדש, מקשיבים אל הלב, הופכים כל אבן לראות מה מסתתר תחתיה, יוצרים ‘אני מאמין’ חדש, שהוא רק שלנו, וחיים על פיו. ‘אני מאמין’ שהוא גמיש ומשתנה יחד אתנו וקשוב אל הרגע הזה. משום שרק הרגע הזה הוא אמתי.
העבר איבד מהרלוונטיות שלו והעתיד איננו ידוע. לחיות ביחד את הרגע לא אומר שאין דרך חזרה מהחלטות שלקחנו. זה אומר שהדרכים פתוחות לכל הכיוונים וההחלטה בידינו. זה אומר שלפעמים הלב מבקש לסגור דלתותיו בחזרה אל תוך מרחב זוגי מצומצם.

מבחינתי האישית זה אומר שכרגע יש בי בהירות שהאיש שהכרתי בגיל 19 הוא גם האיש שאתו אני רוצה להזדקן, אבל הפירוש המעשי של הביחד שלנו משתנה כל הזמן. יחד עם זאת, אינני נאחזת גם בידיעה הזאת, משום שהחיים עשויים להפתיע אותי.
המחויבות שלי היום לבן-זוגי, גדולה עוד יותר מאשר קודם. משום שאני מבינה שאהבה לעולם איננה נגמרת ובו זמנית היא לא מובנת מאליה ואם רוצים שתמשיך, צריך להזין אותה כל הזמן כאילו אין מחר. חיבור אל מהות האהבה, מעיר בי את התובנה שיש בי רצון עמוק לתמוך בהתפתחותו של בן-זוגי גם אם בשלב כלשהו דרכינו ייפרדו.

מה האפיונים של זוגיות מאפשרת?

זוגיות מאפשרת היא מרחב מאתגר ממש כפי שהיא נשמעת, משום שהיא מבקשת מאתנו להרפות מכל התפיסות שחונכנו עליהן. להרפות מהאגו, מנוקשות, משיפוט, מקורבנוּת ושתלטנות, ולהתבונן בידיעת הלב שלנו. הלב יודע יותר מכל הגיון או תפיסה.
זוגיות מאפשרת זה מרחב מצמיח, מלמד, חומל, מתחשב, ונדיב להדהים וכל-כך, אבל כל-כך, מעצים את האהבה ופותח לה מקום גדול…

בזוגיות מאפשרת, כאשר אנו נתקלים בשרטון, אנו שואלים שתי שאלות עיקריות:

“מה הלב שלי מרגיש עכשיו? ומה האהבה הייתה אומרת?”.

האהבה היא מורת הדרך שלנו…
זוגיות מאפשרת היא תפיסת עולם ולא צורה. אין דרך אחת שנכונה לכולם, כל זוג מפלס ויוצר את נתיבו המשתנה עם השנים

 

האם יש גבולות בזוגיות מאפשרת?

זהו איננו מרחב כאוטי וחסר גבולות. נהפוך הוא. כאשר מדברים על הכול, אפשר לרדת לרזולוציות עדינות ומפורטות של מה מקובל ומוסכם עלינו ומה לא. הגבולות מוגדרים באופן ברור ולכן המושג בגידה מתמוסס ואיננו משום שאין שום דבר מאחורי גבו של אף אחד או שלא בידיעתו, הסכמתו וברכת הדרך שלו מלכתחילה ולא למפרע. אנו מחליפים את המושג גבולות בהסכמות.
זוגיות מאפשרת הוא מרחב של אמון בזכות המחויבות ההדדית להקשבה, לשקיפות, כנות והרצון לתמוך זה באושרו של זו.

מה ההבדל בין זוגיות מאפשרת לזוגיות פתוחה?

זוגיות מאפשרת איננה שמה דגש על הפתיחות או הסגירות של הקשר, אלא על התנאים שמאפשרים לכם לצמוח יחד. בזוגיות מאפשרת כל זוג קובע עבור עצמו מה אפשרי לו ומה לא. מה תומך בצמיחה שלו ומה מכווץ את הצמיחה.

מכיוון שזהו מרחב של צמיחה, מעת לעת אנו מתבוננים האם יש משהו שאנו רוצים לאפשר עכשיו. לעתים מרחבי האיפשוּר מאד מפתיעים. למשל היה זוג בטיפולי שהגיעו למסקנה שהם זקוקים  לפעמים לישון בחדרים נפרדים. הדהים אותם לפגוש את האמונות והמסרים שנטמעו בהם בהקשר לנושא. אחד הפחדים שלהם בתהליך היה שאם יאפשרו לעצמם את הנפרדות הזאת, הדבר ירחיק ביניהם. אך להפתעתם הם גילו שבלילות שישנו יחד הרגישו קירבה גדולה יותר מאשר לפני-כן, בזכות הלגיטימיות של השינה בנפרד.

מהם האתגרים?

האתגר הגדול של זוגיות מאפשרת הוא המפגש עם הפחדים ועם נקודות התורפה שלנו. בעוד שבזוגיות “קונבנציונלית” לרוב יש יותר הדחקות ורגשות שאנו נמנעים מלהציף, בזוגיות מאפשרת, אנו קוראים גם לפחדים העמוקים שלנו לצוף על פני השטח על מנת לעשות איתם עבודת עומק, לחבק אותם ובמידת האפשר – למוסס אותם. זה מתאפשר בזכות הלמידה המתמדת של האהבה ובזכות דרכים שמצאנו כיעילות להתמודדות עם פחדים.

איך זה נראה בפועל?

לזוגיות מאפשרת אין פורמט קבוע. כל זוג בונה עבור עצמו את המרחב הנכון לו. לכן איננו משתמשים במושגים זוגיות פתוחה/ מונוגמיה/ פוליאמוריה. זוגיות מאפשרת יכולה להיות כל אחד מאלה ואף אחד מאלה גם יחד.
המרכיבים הקבועים במרחב זה הם אהבה, אמון, אמת, כנות, שקיפות, גמישות ופירגון – כלומר – הרצון לתמוך זה בזו ככל יכולתנו על מנת להפרות את הקרקע להתפתחות ולאושר ולאפשר את הרחבת האהבה בעולם.

איך כל זה משפיע על הילדים?
ההשתנות שלנו תרמה רבות לילדינו ולקשר שלנו אתם. קודם כל היא פתחה את התקשורת בנינו כך שמותר לדבר על הכול, והפכנו מעבר להורים, גם חברים, אוזן קשבת ומבוגר אחראי להתייעץ אתו.
תרומה נוספת שאני רואה, היא שילדינו, שהיום כבר גדולים, פיתחו באופן אינטואיטיבי יכולת מדהימה של תקשורת מקרבת ושקופה. הם לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו מצד אחד, ומצד שני קשובים מאד לצרכיהם וגם לצורכי בני זוגם ומאפשרים זה לזה מרחב התפתחות מיטבי.

איך זוגיות מאפשרת משפיעה עלי כמלווה תהליכים?

קודם כל העובדה שאני לא מחזיקה בדעה נוקשה על מה “נכון” ומה “צריך” מאפשרת למטופליי מרחב שבו אפשר לומר ממש הכל בלי שיפוט ולבחון מחדש את החיים. מותר ורצוי להשיל את המסכות והשריון הכבד שרובנו עוטים עלינו ורק זה לבדו כבר הקלה גדולה.

כאדם שבחר לפגוש את הדעות הקדומות שלי ולבחון אותן מחדש, כאדם שבחר לפגוש את פחד הנטישה ואת הקנאה פנים אל פנים וללמוד דרכים לפרק בעדינות את המובלעת הזאת הקיימת בכולנו, כאדם שבחר ללמוד כיצד להרחיב את הלב שלי ולהכיל באהבה את העובדה שגם לבן זוגי יש זכות, רצון ויכולת לאהוב עוד, מתוך אמונה עמוקה שבאנו לעולם הזה כדי ללמוד אהבה על גווניה השונים, כאדם שבחר גם לצמצם חזרה את ביטויי האהבה, ושוב להשתנות ושוב לנוע, אני יכולה לומר שהדרך הזאת העשירה אותי בכלים לחיות באומץ את מה שהלב שלנו יודע ורוצה, בתחומי חיים שונים, מתוך פרספקטיבה רחבה וגבוהה.

אם יש בכם סקרנות לקרוא יותר לעומק על זוגיות כמרחב של התפתחות וכיצד לעשות שינויים מבפנים, אני ממליצה לכם לקרוא את ספרי – האמת העירומה של האהבה.
ואם מתעוררות בכם שאלות הקשורות באופן ישיר לזוגיות הפרטית שלכם, אתם מוזמנים לקבוע אתי פגישת ייעוץ.

אני מגיעה בשמחה גם לחוגי בית ומסגרות קטנות לשיח פתוח.

באהבה
מלכה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

sixteen + twenty =

דילוג לתוכן