איך תדעי שהוא האחד? איך תדע שהיא האחת?
זו אחת השאלות המרכזיות בתחום מערכות יחסים שמעסיקות צעירים בימינו – האם להתמסר לקשר?
אתם זוג כבר זמן מה, אולי אפילו גרים יחד. שניכם כבר לא ילדים, שניכם רוצים להתמסר לקשר זוגי. אחד או אחת מכם או שניכם מתלבטים.
בין שזו פעם ראשונה שאתם עומדים בפני צומת בחירה, ובין שזה פרק ב' ויש חשש ששוב תבחרו "לא טוב". הספק. ההתלבטות. החשש…
שמא יתברר שאתם לא באמת מתאימים, שיש ביניכם פערים, שאתם שונים מידי, שאתם דומים מידי, שהמיניות שלכם לא תמיד מדהימה, או שהיא כן מדהימה אבל השיח ביניכם לא מספיק חשוף לטעמכם, או שאתם באים מרקעים שונים מידי. משהו יותר מידי. או פחות מידי.
ההתלבטויות מובנות. בסופו של דבר, כשמתכוונים לבחור אדם לחלוק איתו את החיים, בימים טובים יותר וטובים פחות, הבחירה תשפיע עמוקות על חייכם.
איך תדעו? דרך שאלות שתשאלו את עצמכן בכנות, תוכלו לקבל תמונת מצב פנימי (כתבתי בלשון נקבה אבל אני מתכוונת לכולם ולכולן, כמובן), וזאת – בהנחה שיש אהבה (אחרת מה הטעם?).
אילו שאלות כדאי לשאול את עצמכן לפני התמסרות לקשר זוגי?
- האם אתן מרגישות בנוח לידו להיות מי שאתן בטבעיות? האם אתן מתרשמות שהוא מרגיש בנוח להיות בטבעיות לידכן? או שאתן עסוקות בלהציג דמות מושלמת מדומיינת? או לחלופין – האם אתן רוב הזמן בוחנות אותו ומותחות עליו ביקורת? האם אתן 'משחקות אותה קשות להשגה'?
יש שיגידו שלוקח זמן להרגיש בנוח, לבנות מרחב בטוח להיות אותנטי. אני טוענת את ההיפך – אנו מי שאנחנו. הוא מי שהוא. היו גם אתן מי שאתן מהתחלה, בלי משחקים, ושימו לב איך אתן מרגישות לידו? איך הוא מרגיש לידכן? - האם יש לכם סקרנות הדדית זה כלפי זו? סקרנות לתפיסת העולם, לנקודת המבט, לדברים שמשמחים אתכם ולדברים שמכאיבים לכם?
- האם מעניין לכן איתו? האם יש לכן מה ללמוד ממנו ולו מכן? האם שניכם פתוחים להשפעה הדדית מיטיבה?
- האם יש לכן תחושה של הדדיות בקשר? של אכפתיות הדדית, נתינה, קבלה, פירגון, מאמץ משותף לפתור קונפליקטים?
חשוב לזכור שהדדיות איננה שוויון. בני האדם שונים; הם אינם זהים ואינם שווים. השוויון הוא בזכויות ובערך. - מיניות: יש לפעמים אמונה שמיניות חייבת להיות טובה מההתחלה, אחרת – הכישלון מובטח. זו אמונה מגבילה. צריכה שתהיה משיכה בסיסית – לריח, לתחושה בגוף, לשפת הגוף, למגע היד. עם זאת – מיניות היא מרחב מורכב שרוב האנשים על הפלנטה הזאת מביאים לתוכו את המורכבות האישית שלהם. מיניות טובה היא משהו שיש ללמוד ביחד, לצלול למסע של התפתחות (evolution) והיפתחות (openes) משותפת. התקלפות והיפתחות אל עונג משותף. זה לא מובן מאליו, לרוב זה לוקח זמן של למידה הדדית. אבל…אם הריח שלו לא נעים לך, אם שפת הגוף שלו מרתיעה אותך, אם מגע היד שלו מכווץ אותך – כדאי להקשיב לתחושות הגוף.
- האם בן/בת הזוג מכבד/ת את השונות ביניכם? את מה שחשוב לכל אחד מכם? האם *אתן* מכבדות את השונות ביניכם?
- האם הנתינה שלכן טבעית? או שהיא באה מתוך פחד נטישה וריצוי?
- האם נעים ומשמח אתכן לכן איתו? ברור שלא כל הזמן. אין אדם שנרצה להיות איתו 24/7 וכשיש כזה שווה לשאול את עצמכן שאלות שקשורות בלבדות בריאה. היכולת להיות לבד עם עצמינו ברגעים של נינוחות, שלווה ומלאות.
- האם אתם יכולים להיות בנוח עם שתיקה נינוחה ביחד? שכל אחד יהיה עסוק לפעמים בעולמו זה ליד זו? עודף מלל עשוי להיות מאד מתיש וממאיס את הרצון להיות יחד
וכעת אני עומדת להפוך את הקערה על פיה (ככה זה אצלי, תמיד יש דבר והיפוכו) ולומר: גם אם עניתן על רוב השאלות בחיוב עדיין לא תדעו אם הבחירה נכונה, כי בבחירה יש הימור. השאלה היא: האם אתן מוכנות לסמוך על עצמכן ולקבל אחריות אישית על הבחירה ועל השלכותיה?
מניסיון חיי – חלק גדול מאד מהחוויה הזוגית מתרחשת קודם כל בתודעה שלנו. מה זה אומר? האופן שבו אנו מתבוננות ומתבוננים/חושבים זה על זו ישפיע באופן משמעותי על החוויה. כשאני חושבת עליו כמה מדהים הוא – אני *עושה* אותו בחירה נכונה.
יש את החומרים שהחיים נתנו לנו ויש את מה שאנחנו עושים עם זה.
החיים הפגישו אותי עם איש מדהים שמאתגר אותי בסוגיות שונות. אני יכולה להתייחס לזה כאל סימני אי התאמה, ואני יכולה להתייחס לזה כאל נושאים לגדול בהם, להרחיב את העולם שלי – ושלו.
- התאמה היא לא דמיון. התאמה זו שאלה אל הלב – האם *נכון* לי להיות עם האדם המסוים הזה? לשאלה הזאת יש ממד מיסטי מסוים, כי לפעמים קול פנימי יענה 'כן' אף שהשונות ביניכם מאתגרת אתכם. הלב יודע. כשהלב עונה 'כן' לשאלה האם נכון לי להיות איתו, אז יש תחושה של שלמות פנימית שלווה בצד הבנה שזוגיות זה מרחב של צמיחה ולכן יהיו גם אתגרים בדרך. השאלה – האם זה האדם שאני בוחרת לעבור איתו את האתגרים?
- כדאי לזכור משהו חשוב: הגנטיקה שלנו מחפשת את השונה, והאישיות שלנו מחפשת את הדומה. זוגיות מיטיבה תכיל קצת מזה וקצת מזה. גם דומה וגם שונה. שיהיו ערכים דומים ולפחות חלק מתחומי העניין דומים ושהמכניקה שלנו – המבנה האישיותי יהיה שונה.
יש משהו באינטואיציה הגופנית או הרגשית שלנו שיודע לומר לנו אם הבחירה הזו נכונה עכשיו או נכונה עדיין. המשהו הזה הוא הסמכות הפנימית שלנו. הסמכות הפנימית לעולם לא תהיה המחשבות שבראש. זה משהו אחר. תחושה של 'כן' או תחושה של 'לא'. לפעמים צריך קצת זמן לזהות את התחושה, אבל לא כל-כך הרבה זמן.
אם אתן מוצאות את עצמכן מתברברות המון זמן עם הספק, זה סימן שהתנחלתן בתוך הראש שלכן. בחשיבה שכלתנית. שהתיישבתן על הגדר בתוך לופים של מחשבות, וזנחתן את הסמכות הפנימית שלכן. זה הזמן לחזור אליה. כשבוחרים לפי הסמכות הפנימית, משהו בגוף מתחיל לנשום טוב יותר, גם כשיודעים שיהיו אתגרים בדרך וגם כשיודעים שבבחירת זוגיות יש מן ההימור. לעולם לא תדעו עד הסוף כי אין לנו דרך להציץ אל העתיד. בחירה זוגית היא יומיומית ולוקחת בחשבון שהביחד שלנו נועד להצמיח אותנו דרך אתגרים ובמקביל – להיות בית חם. ואולי הכי חשוב: הביחד שלנו מוליד שלם שהוא גדול מסך חלקיו.
האם אתם יכולים לדמיין את החיים לרוב מחויכים איתו או איתה? האם אתן יכולות לדמיין עתיד משותף איתו? לא צריך להרחיק לעוד חמישים שנה. תסתכלו בדמיונכן על השנים הקרובות.
אין האחד. יש את האחד שאני בוחרת. זה ממש לא אומר שלעולם לא תרצו אחרים. ואם תרצו – זה לא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר איתכן/ם, אלא שזה מקום שמזמין התבוננות סקרנית פנימה והקשבה לקולות הפנימיים. אחרי ששאלתן את עצמכן את כל השאלות שלמעלה, נותרה שאלה אחרונה – האם אני יכולה לראות את המקום שבו הוא שונה ממני באופן מתסכל לפעמים ועדיין לאהוב אותו ולרצות את קרבתו ולרצות לצלוח את המהמורה הזאת שוב ושוב?
למאמר הקודם: היושבים על הגדר הזוגיות
